Category Archives: רדיולוגיה

פורסם באתר "Doctors".

יותר מאלף ישראלים מאובחנים מדי שנה כחולים בסרטן בלוטת התריס. אבחון מוקדם וטיפול נכון מעלים את סיכויי ההחלמה ל-90%. כל מה שכדאי לדעת.

סרטן ראש-צוואר הוא הסרטן השישי בשכיחותו בעולם המערבי ומדי שנה מתים ממנו בעולם כ-350 אלף איש. מבין גידולי הראש-צוואר, המחלה השכיחה ביותר בישראל היא סרטן בלוטת התריס המאובחנת בכ-1,100 חולים בשנה, רובן נשים מגילאי 30 ומעלה.

בלוטת התריס, הנקראת גם בלוטת המגן או התירואיד, היא בלוטה קטנה הממוקמת בחלקו הקדמי של הצוואר ואחראית בין היתר על הפרשת הורמונים החיוניים לתפקודו התקין של הגוף ומשפיעים על קצב הלב, רמת הכולסטרול, משקל הגוף והזיכרון. ברוב המקרים הסיבות לסרטן בלוטת התריס אינן ידועות, אך קיימים מספר גורמים הידועים כמעלים את הסיכון לחלות במחלה, בהם רקע תורשתי, חשיפה לקרינה לאחר טיפול באזור הצוואר ומחלות שפירות בבלוטה הגורמות לפעילות יתר או לתת-פעילות של בלוטת התריס.

סרטן בלוטת התריס נוטה להתפתח באיטיות, ויכולות לחלוף שנים בטרם ייצור בעיה כלשהי בגוף. לעיתים הוא מאובחן בצורה אקראית במסגרת בדיקות הדמיה של הצוואר, אך הוא יכול להתגלות מוקדם הודות לתמרורי אזהרה שבדרך. בחלק קטן מהחולים יופיעו סימנים מחשידים, כגון גוש בצוואר, צרידות על רקע של מיתר קול משותק ועד השתנקות בעת הארוחות. כל אחד מהתסמינים האלה מחייב בדיקה מלאה של רופא אף-אוזן-גרון שתכלול בדיקת גרון ולעיתים גם הדמיות וביופסיה. לאחר טיפול מתאים, כ-90% מהחולים נרפאים לחלוטין, גם אם המחלה התפשטה לקשרי הלימפה שבצוואר. לפניכם כל מה שכדאי לדעת כדי להעלות את סיכויי ההחלמה ולמנוע סיכונים עתידיים.

אם עולה חשד לגידול, המטופל יופנה לסדרת בדיקות שיחלו בבדיקת אולטרסאונד לאזור הצוואר. הבדיקה תבדוק את קשרי הלימפה בצוואר וכמובן את בלוטת התריס, תבחן את מבנה הבלוטה ותאתר גושים מוצקים, ציסטות או קשרי לימפה חשודים. בדיקת האולטרסאונד מצוינת לאבחנה של גידולים ממאירים בבלוטת המגן וכן לאבחנה של קשרי לימפה גרורתיים מגידולים אלו. יעילותה של הבדיקה עולה על בדיקות דימות אחרות – בעיקר כאשר היא מבוצעת בידיים מיומנות.

בדיקת אולטרסאונד מתייחדת בכך שרמת הדיוק שלה תלויה במיומנות של הרופא הבודק, שהינו רדיולוג במקצועו ומומחה בתחום זה. חשוב לדעת כי אין מדובר בתשובה אוטומטית של מחשב, אלא בחוות דעת רפואית מקצועית של מומחה בתחום והממצאים העיקריים מתקבלים כבר בעת הבדיקה. בדיקה על-ידי בודק בלתי מיומן עלולה לפספס ממצאים חשובים והצילומים במקרים אלו אינם אבחנתיים, כי אם הבודק לא זיהה את הפתולוגיה – הוא גם לא צילם אותה. לבדיקות האולטרסאונד יש גם חשיבות מכרעת במעקב לאחר הניתוח והטיפולים על-מנת לוודא שאין חזרה של המחלה, זאת ללא חשיפה לקרינה וללא כאבים. בנוסף לכך, לאולטרסאונד ניתן לבצע בדיקות דימות משלימות נוספות, כגון CT, MRI, מיפוי ואפילו PET CT וזאת על פי שיקול דעתו של המומחה המטפל (מנתח א.א.ג, אנדוקרינולוג או אונקולוג).

כאשר מאובחן ממצא משמעותי בבדיקת האולטרסאונד, יופנה המטופל לבצע ביופסיית מחט עדינה (ניקור של הבלוטה). במסגרת הבדיקה תוצא דגימה באמצעות מחט מהגידול ותישלח אל המעבדה. האתגר הראשוני הוא לבצע את הניקור מהאזור החשוד ביותר בבלוטה ולכן הבדיקה מבוצעת באופן כמעט תמידי בהכוונת אולטרסאונד כדי לוודא שהמחט תגיע ליעד הנכון בבלוטה. כמובן שבדיקה זו דורשת מיומנות גבוהה ביותר, במיוחד כשמדובר בגושים קטנים יחסית או בקשרי לימפה סמוכים לכלי הדם הגדולים של הצוואר. אחד האתגרים הנוספים בבדיקה הוא לוודא כי כמות הדגימה שנלקחה בניקור הינה מספקת לצורך ביצוע הבדיקה הפתולוגית. לכן, יש יתרון בביצוע ניקור של הבלוטה כאשר במקום נוכח גם ציטולוג (מומחה לפתולוגיה שהתמחה בהסתכלות על תאי גידול שנשאבו בניקור). הדבר יקטין את הסיכון שהמטופל יצטרך לחזור על התהליך לצורך קבלת תשובה.

הדרך להחלמה מתחילה בכריתה של הגידול

המאמץ העיקרי של הכירורגים בתחום הוא להבטיח הוצאה מלאה של הגידול עם מינימום פגיעה באיברים אחרים או תופעות לוואי. כיום ניתן לבצע כריתה של בלוטת התריס בגישה זעיר פולשנית דרך חתך שגודלו כ-4 ס"מ בלבד. מדובר בניתוח יעיל, המקטין משמעותית את החתך העורי בלא שיעלה החשש לפגיעה באיברים נוספים בצוואר, כגון העצבים המעצבבים את מיתרי הקול או בלוטות יותרת המגן, שאחראיות על משק הסידן בגוף. הניתוח המזערי מבוצע בחולים עם גידולים שלא התפשטו לקשרי לימפה בצוואר הצדי. היתרון הינו מזעור הצלקת לגודל מינימלי ללא שינוי מהותי באופן הניתוח.

אם הגידול התפשט לקשרי הלימפה, ההמלצה היא לבצע דיסקציה צווארית – כריתה של קשרי הלימפה בצוואר. בניתוח נכרתים כל קשרי הלימפה שנמצאים בסיכון גבוה לנוכחות גרורות. פרוצדורה זו מקטינה את שיעור ההישנות של הסרטן ומעלה את שיעור ההישרדות בקבוצת החולים שבסיכון גבוה, כגון גברים או חולים בגיל מעל 45.

בדרך לנצח את הסרטן

מטרת הטיפול התרופתי שלאחר הוצאת הגידול היא להבטיח שגם אם נשארו תאים סרטניים בודדים הם לא יובילו לחזרתה של המחלה. הטיפול השכיח ביותר שניתן במקרה זה הוא טיפול ביוד רדיואקטיבי. מדובר בטיפול קל יחסית, מונחה מטרה, האופטימלי לטיפול בגידול ממאיר ממקור בלוטת התריס.

הטיפול ביוד הרדיואקטיבי מתבצע באמצעות בליעת כדור הנספג בדם ומגיע אל תאי בלוטת התריס הקולטים את היוד בשיעור גבוה יותר מתאי רקמות אחרים. היוד הוא למעשה סוס טרויאני, מכיוון שהוא קשור לחומר רדיואקטיבי וכאשר הוא נקלט על-ידי התאים – החומר הרדיואקטיבי מחסל אותם. בעצם הספיגה שלו בתא הוא גורם להרס שלו. היוד נפלט מהגוף באמצעות נוזלי הגוף, בעיקר בשתן ובשיעור קטן יותר ברוק ובזיעה.

היוד הרדיואקטיבי לכשעצמו אינו משפיע על איזון בלוטת התריס. הוא גם אינו מסוכן לחולה בצורה משמעותית ומלווה בתופעות לוואי מינימליות. תופעות הלוואי עשויות להופיע במהלך הימים והשבועות שלאחר הטיפול, והן כוללות נפיחות בצוואר, יובש בפה או יובש בעיניים, הפרעות בחוש הטעם, בחילה ובמקרים נדירים גם קושי בנשימה. תופעות אלו חולפות בדרך-כלל לא טיפול כלשהו, אולם אחת הבעיות שעלולות להיווצר כתוצאה מהטיפול היא חסימות בבלוטות הרוק עקב צמיגות גבוהה של הרוק המופרש.

מונעים פגיעה באיברים נוספים

כאמור, אחת מהפגיעות הנפוצות והלא מוכרות של הטיפול בסרטן בלוטת התריס היא פגיעה בבלוטות הרוק. הטיפול החשוב ביוד לצורך המאבק בסרטן עלול להשפיע וליצור פגיעה בתאים המייצרים רוק, וכן לגרום להיצרויות ולחסימות של צנרת בלוטות הרוק שבצדי האוזן ובהמשך לדלקות של הבלוטה שמלוות בכאב עז, תפיחות מקומית ואודם. תופעות אלה נוטות לחזור שוב ושוב ובסופו של דבר לגרום להרס הבלוטות הנגועות. האתגרים המרכזיים במקרה זה הם אבחון מהיר והתערבות ופתיחת החסימות.

לרוק יש תפקידים חשובים. הוא משמש לפירוק אוכל ועזרה בבליעת המזון. הוא גם מגן על השיניים מפני עששת ומאפשר סיכוך של הריריות. פגיעה בבלוטות הרוק מובילה להפרעה בייצור הרוק ועלולה לפגוע באיכות חייו של המטופל. הסימנים המוקדמים לפגיעה בבלוטות הרוק זהים לעתים לתופעות הלוואי של הטיפול ביוד ולכן נדרשות מודעות והפניה למומחה בתחום לצורך אבחון.

כיום ישנו טיפול כירורגי פשוט ויעיל להיצרות צנרת הבלוטות המבוצע באמצעות מכשור אנדוסקופי זעיר דרך הפה החודר אל הבלוטה, מזהה את המיקום המדויק של החסימות ומרחיבן. ציוד שפותח במיוחד למקרים אלו מאפשר להרחיב את צנרת בלוטות הרוק הפגועה מבלי לפגוע בבלוטות עצמן. טיפול מהיר מאפשר להחזיר את הבלוטה לתפקוד ולמנוע פגיעה משמעותית באיכות החיים.

לסיכום: חשוב לזכור כי רוב החולים בסרטן בלוטת התריס נרפאים מהמחלה וממשיכים בחייהם. אבחון מוקדם ומדויק וטיפול מתאים עשויים להגדיל סיכוי זה ולהבטיח איכות חיים מרבית בזמן ולאחר הטיפול.

פורסם בתכנית "חיים בריא"- ערוץ 10.

פורסם בתכנית "חיים בריא"- ערוץ 10.

פורסם באתר "דוקטורס".

כולנו עשויים להזדקק לבדיקות דימות במהלך חיינו. מתי כדאי לעשות אולטרסאונד? מתי יש לבצע CT? ומתי רצוי לבחור בבדיקת MRI? מבולבלים? המאמר הזה בדיוק בשבילכם.

מי מאתנו לא נזקק במהלך חייו לבדיקת דימות כלשהי: אולטרסאונד, CT או MRI? כמה מאתנו באמת יודעים מה ההבדל בין הבדיקות השונות – ולאיזה מקרים או אבחנות הן נועדו?
למעשה, כל בדיקות הדימות קשורות לתחום הרדיולוגיה – תחום בו מצלמים, בעזרת טכנולוגיה מתקדמת, את החלקים הבלתי נראים לעין של גוף האדם – והופכים אותם לנראים לעין.

בדרך כלל, את הצילומים מבצע רנטגנאי (שאינו רופא) – ומי שאמון על הפענוח ומתן ה"משמעות" לצילומים הוא רופא רדיולוג. חשוב לציין כי תשובת הפענוח הניתנת למטופל יחד עם הצילום איננה פלט אוטומטי של מחשב, אלא חוות דעת מקצועית של הרדיולוג, המופקת בזכות מיומנות גבוהה.

אמנם, יש כמובן חשיבות רבה לביצוע הצילומים באופן הטוב ביותר על ידי הרנטגנאי (כמו ההבדל בין צלם טוב לצלם גרוע) – אבל קיימת עוד יותר חשיבות לפענוח הנכון של הצילומים. לשם כך, צריך את העיניים, הראש והניסיון של הרדיולוג, שכן קצת כמו בפענוח תצ"א (תצלומי אויר) – בדיקת דימות איננה רק התמונות, אלא המשמעות שלהן.

הרדיולוגיה נחשבת תחום של "רפואת צללים" או "רפואה שקופה", מכיוון שמרבית הנבדקים מופנים לבדיקה מסוימת – ולא לרדיולוג ספציפי; ולמרבית הרדיולוגים אין קליניקה או מטופלים ישירים. ועדיין: יש לתחום זה חשיבות קריטית לאבחון ולטיפול נכון – יש מצבים בהם פענוח מדויק יכול להוות את ההבדל בין חיים ומוות. זו גם הסיבה שכיום יותר רופאים מטפלים מפנים לרדיולוג מסוים, עליו הם סומכים, שיבצע או יפענח את הבדיקות של המטופלים שלהם – באופן המיטבי.

אילו אמצעי דימות עומדים לרשותנו?

אולטרסאונד- בדיקה הנעשית בעזרת גלי קול בעלי תדר גבוה. מדובר בבדיקה זמינה ויעילה, שאינה כרוכה בקרינת רנטגן. למרות היותה בדיקה זולה יחסית, היא עדיין הבדיקה הטובה ביותר להדגמת עוברים, לבירור ראשוני של בעיות בילדים; ובאיברים כגון כיס המרה, אשכים והערכת קשריות בבלוטת התריס, אשר באמצעות הבדיקה ניתן להעריך על פי המראה אם הן חשודות או לא חשודות כממאירות.
מבין כל בדיקות הדימות, זוהי הבדיקה שהינה הכי "תלוית בודק" – כלומר: יש חשיבות קריטית ליד ולעין של מי שמבצע את הבדיקה.
באולטרסאונד, יותר מכל שאר בדיקות הדימות, אם לא מבצעים את הבדיקה באופן נכון, דהיינו אם לא מניחים את המתמר (חיישן) במיקום הנכון, אפשר לפספס ממצאים רבים. בזכות זמינותה הגבוהה והיעדר הקרינה, זוהי בדיקה מצוינת כ"בדיקת קו ראשון" – ובהתאם לממצאים בבדיקה זו, ניתן להחליט על המשך הבירור.

CT (טומוגרפיה ממוחשבת)- מכשיר בעזרתו מפיקים תמונה של פנים הגוף, על ידי קרן רנטגן הנעה סביב החולה מזוויות שונות. האותות המוחזרים למחשב מעובדים ויוצרים את התמונה.
מדובר בבדיקה זמינה ויעילה, כאשר תוך זמן קצר (מספר דקות בדרך כלל), ניתן להדגים למעשה כמעט מקצה הראש עד כפות הרגליים, אבל היא כרוכה בקרינה מייננת (קרינת רנטגן). לכן, יש לצמצם את השימוש בבדיקה – בעיקר באוכלוסיות עם רגישות גבוהה לקרינה, כמו: נשים בהריון, ילדים ומבוגרים צעירים (עד גיל 40).
בדיקת ה-CT נכנסה לשימוש מסחרי בשלהי שנות ה-70' של המאה הקודמת – ועשתה מהפכה באבחון וברפואה בכלל. לא בכדי, הבדיקה נחשבה ל"המצאה הטובה ביותר מאז הלחם הפרוס", שכן בבדיקה זו מתקבלים צילומים בהם רואים את פנים הגוף כמו פרוסות.

MRI תהודה מגנטית- מכשיר לסריקה לא פולשנית, בשיטה המבוססת על שדה מגנטי חזק, כאשר נתוני הסריקה מעובדים לידי תמונות ברורות. בשונה מבדיקת CT, הגוף לא נחשף לקרינה מייננת. בדיקת ה-MRI בדרך כלל אורכת יותר זמן מ-CT (אורך בדיקה הינו לפחות עשרים דקות) -ורגישה יותר לתזוזות הנבדק ולשיתוף הפעולה שלו. כמו כן, לעיתים אנשים עם קוצב לב, משאבות אינסולין ושתלים מסוימים אינם יכולים לבצע את הבדיקה, בגלל השדה המגנטי. גם לאנשים הסובלים מקלסטרופוביה עלולה להיות בדיקה קשה – ולעיתים בלתי אפשרית. ילדים קטנים נזקקים לעיתים להרדמה כללית, על מנת לבצע את הבדיקה ללא תזוזה.
הדעה הרווחת היא שבדיקת MRI, בגלל היותה טכנולוגיה חדשה יותר ויקרה יותר, היא בהכרח טובה יותר ונכונה יותר בכל המצבים – אבל לא כך הוא. אמנם יש מצבים רבים, בהם MRI הינה הבדיקה העדיפה, אבל במקרים רבים אחרים – דווקא בדיקת CT הינה הבדיקה העדיפה.
כך, למשל: CT היא הבדיקה העדיפה במקרה של חבלה קשה, זאת משום שיש חשיבות קריטית למהירות ההדגמה של מערכות גוף רבות (מח, ריאות, עצמות) – על מנת לייצב את הנבדק ולבחון איזה מערכות נפגעו ובאיזו מידה. בדיקת MRI בנבדק לאחר חבלה קשה, לא רק פחות טובה מ-CT לגילוי שברים או "חזה אויר" – היא גם אורכת זמן רב, זמן שעלול להיות קריטי להמשך טיפול.

מצבים נוספים, כגון: אבנים בדרכי השתן, אויר חופשי בחלל הבטן, גוש קטן בריאה, היצרות בכלי דם בלב – הם מצבים ש-CT מדגים בצורה מדויקת ויעילה, בעוד שב-MRI ניתן לפספס אותם.

MRI הינה בדיקה עדיפה באפיון רקמות רכות, למשל: הדגמת רקמת המוח וחוט השדרה או הדגמת הסחוסים, הגידים והשרירים בפגיעות ספורט, לאחר שנשללה בעיה בעצמות (בצילום רגיל או ב-CT). כיום ניתן לבצע גםMRI לעוברים, כאשר האולטרסאונד אינו מספק תשובה חד משמעית.

ואחרי כל זה, איזו בדיקה עדיפה?

מסקירה של בדיקות הדימות השונות, עולה כי יש להתאים את סוג הבדיקה לבעיה הספציפית של הנבדק. למשל: בירור כאבי בטן בבחורה צעירה בת 20 שונה מבירור כאבי בטן בגבר בן 63 עם היסטוריה של סרטן במעי הגס. מרבית הרופאים המפנים יודעים לאיזו בדיקה להפנות ואת היתרונות של בדיקה מסוימת, במצב רפואי מסוים.
אבל אם לא – מרבית הרופאים יתייעצו עם רדיולוג; ובמרבית קופות החולים יש כיום "מרכז דימות", בו נמצאים יועצים רדיולוגים שמטרתם, בין השאר, לעזור לרופא המטפל להפנות את הנבדק המסוים לבדיקה המתאימה ביותר לשאלה האבחנתית העומדת על הפרק.

ד"ר ענת בלנק היא מנהלת יחידת ה-MRI במרכז רפואי ת"א; מומחית בדימות גוף במרכז רפואי א.ר.ם לרפואת א.א.ג בבית חולים אסותא ת"א.

פורסם באתר "Infomed"

לאור העלייה בתחלואה בגידולי בלוטת התריס בישראל, המומחה שניתח את עדי הימלבלוי, אירית רחמים ועוד רבים מציג:
המדריך המקיף ביותר לגידולים בבלוטת התריס, וגם: מדוע הם כבר לא תמיד מוגדרים כ"סרטן"?

השכיחות של גידולי בלוטת התריס עולה בעשורים האחרונים בכל העולם וגם בארץ. בד בבד עולה המודעות למחלה, בייחוד לאור העובדה שחולות מפורסמות, כגון עדי הימלבלוי, אירית רחמים ואורטל גושן נחשפו בתקשורת והתראיינו אודות מחלתן.

סרטן בלוטת התריס נחשב לאחד הגידולים הבודדים שעולים בשכיחותם בעשורים האחרונים, כשרק בישראל מאובחנים מידי שנה כ-800 עד 1000 חולים וחולות חדשים, אך החדשות הטובות הן שסיכויי ההישרדות גבוהים למדיי, בייחוד בקרב הקבוצה שסובלת ממנו יותר מכל – נשים צעירות. יותר מכך, בחינה מחודשת שנעשתה לאחרונה על ידי מומחים, הובילה לכך שאחד הזנים השכיחים ביותר הוגדר מחדש כגידול שאינו סרטני.

כיצד זה ייתכן? למרות שהוא כמעט נטול סימפטומים, ולרוב מתגלה באופן אקראי בבדיקות הדמיה או עקב מישוש של גוש בצוואר– במרבית המקרים של גידול בבלוטת התריס ניתן להגיע לריפוי מלא, לרבות מקרים של אבחון מאוחר, ובתהליך שאינו כולל טיפולים משלימים דוגמת כימותרפיה. עם זאת, חשוב להסתייג ולציין כי גידולים מסוימים בבלוטת התריס עשויים להיות קטלניים ואגרסיביים ביותר, במיוחד כשהם מופיעים בגברים ובנשים בגילאים מבוגרים יותר.

מהי בלוטת התריס?

בלוטת התריס (נקראת גם בלוטת המגן ובלוטת התירואיד) ממוקמת בחלק הקדמי של הצוואר מתחת לפיקת הגרון והיא שייכת למערכת האנדוקרינית בגוף. הבלוטה מפרישה הורמון שאחראי על חילוף החומרים בגוף, על קצב הפעולה של מערכות הגוף השונות ואפילו על הזיכרון.

מהו סרטן בלוטת התריס?

ישנם מספר סוגים של סרטן בלוטת התריס, כאשר השכיח ביותר הוא גידול הנקרא קרצינומה פפילרית (Papillary carcinoma). גידול ממאיר זה, מהווה את הרוב המוחלט של גידולי בלוטת המגן הממאירים (כ-85%), אולם סיכויי הריפוי לאחר טיפול מתאים הם גבוהים ומגיעים לכדי 90%, ובנשים צעירות הם אף מתקרבים ל- 100%.

קרצינומה פפילרית מתבטאת, בדומה לשאר גידולי הבלוטה, בגוש במרכז הצוואר התחתון שנע בבליעה ואינו רגיש למגע. לגידול זה יש נטייה בולטת לשלוח גרורות לצוואר, ואלו מופיעות בשכיחות של 80%-50% מהחולים.

ישנם זנים נוספים של סרטן בלוטת התריס, כאשר הגידול האנפלאסטי הוא האגרסיבי ביותר, העשוי להכפיל את עצמו תוך שעות ונדיר שניתן להציל את החולה. מרגע הגילוי, ממוצע ההישרדות הינו בין שלושה לשישה חודשים ולא נדירים מקרי תמותה תוך שבועות בודדים בלבד. הגידול האנפלאסטי נפוץ יותר בקרב קשישים, בעל קצב גידול מהיר ולרוב מלווה בצרידות עקב שיתוק של מיתרי הקול.

 איזה גידול "ממאיר" שינה את הגדרתו לאחרונה ומדוע?

לאחרונה פורסם ב"הארץ" כי לעתים קרצינומה פפילרית, שכאמור נחשבת לגידול בלוטת התריס הנפוץ ביותר, "אינה נחשבת מסוכנת ואינה מוגדרת כסרטן בסופו של דבר". צוות מומחים בינלאומי החליט כי סוג זה של גידול "הורד בדרגה", ומעתה ואילך המטופלים לא ידרשו לעבור ניתוח להסרת בלוטת התריס במלואה, וכן גם לא טיפולים משלימים ביוד רדיואקטיבי, כפי שהיה נהוג עד כה.

חשוב להדגיש כי הכוונה בהצהרה זו היא לגידולים קטנים, שטרם פרצו את "קופסית הגידול" או שעדיין לא התפשטו מחוץ לקופסית בלוטת המגן. תיקון זה הגיע משום שגם היום מתייחסים לגידולים הללו כגידולים שאינם אגרסיביים, הניתנים להסרה בקלות ובעלי אחוזי החלמה גבוהים (קרוב ל- 100%). כבר עכשיו, במקרים רבים בהם הגידולים קטנים ולא פורצים את הקופסית, רוב המנתחים מבצעים כריתה חלקית בלבד ומוותרים על טיפול ביוד. מטרת השינוי בהגדרה – יותר מכל – היא להוריד את מפלס החרדה והלחץ בקרב החולים, בעיקר משום שאכן מדובר בסוג של גידול שאינו נחשב עוד כמסכן חיים.

מהם הסימפטומים של סרטן בלוטת התריס?

סרטן בלוטת התריס לרוב אינו מלווה בתסמינים קליניים. גם עייפות או חולשה, שנחשבות תופעות של אי תפקוד הבלוטה, אינן שכיחות בחולים עם סרטן הבלוטה בהם תפקודה של הבלוטה לרוב תקין.  לכל היותר, החולה יחוש בגוש או בנפיחות במרכז הצוואר התחתון – ללא כאב. נפיחות של בלוטות הלימפה בצוואר עשויה להעיד על כך שהגידול כבר התפשט לבלוטות הלימפה. כמו כן, יכולה להופיע צרידות במידה והגידול התפשט וחדר אל העצב שמעצבב את מיתרי הקול.

חשוב להדגיש כי תת פעילות או פעילות יתר של בלוטת התריס אינן מעידות על סרטן בלוטת התריס, אלא אם כן מדובר במחלת השימוטו, מחלה חיסונית הגורמת בין היתר לתת פעילות של בלוטת התריס, ולחולות בה יש סיכון גבוה יותר לחלות בסרטן בלוטת התריס ובסרטן מסוג לימפומה.

מהם הגורמים לסרטן בלוטת התריס?

גיל ומגדר: הגידול שכיח במיוחד בקרב נשים צעירות. עם זאת, באוכלוסייה זו נודעים סיכויי החלמה גבוהים יותר ובמקרים רבים הגידולים הם שפירים בלבד. לעומת זאת, בגברים מבוגרים גידולי בלוטת המגן שכיחים פחות, אך שיעור הגידולים הממאירים בקרב קבוצה זו גבוה יותר וגם התנהגותם נוטה להיות אגרסיבית יותר. בקרב ילדים גידולים אלו נדירים מאוד.

הריון: גידולים בבלוטת התריס שכיחים יותר בהריון. אמנם אין קשר ישיר בין ההיריון להתפתחות הגידולים, אך ההיריון עשוי להביא לצמיחה של הגידולים משום שההורמונים הנשיים מהווים קטליזטור.

קרינה: אנשים שהיו חשופים לקרינה רדיואקטיבית (כגון אוכלוסייה שנחשפה לקרינה בצ'רנוביל) הם בסיכון גבוה יותר לפתח גידולים בבלוטת התריס, וכשהמחלה פורצת אצלם היא אף אגרסיבית יותר.

גנטיקה: הגורם הגנטי נכון רק לגבי חלק מהזנים. בקרצינומה פפילרית לא נמצאה מוטציה גנטית שמעלה את הסיכון לחלות. לעומת זאת, קרצינומה מודולרית בבלוטת התריס אכן מושפעת מגנטיקה ונחשבת לאגרסיבית יותר.

כיצד מאבחנים סרטן בבלוטת התריס?

כאמור, הגילוי של סרטן בלוטת התריס כמעט תמיד נעשה באופן אקראי, בעקבות מישוש מקרי של גוש בצוואר או באופן השכיח יותר – בבדיקת הדמיה. אמצעי ההדמיה כוללים אולטרסאונד, סיטי, PET או MRI, כאשר אולטרסאונד זהו האמצעי העיקרי והמדוייק ביותר לזיהוי הגידולים.

במידה ומדובר בגידול גדול שפרץ את ה"קופסית", ובמקרה של גידולים גדולים במיוחד- מומלץ לבצע MRI כדי לראות אם הגידול התפשט לרקמות סמוכות או איברים סמוכים כגון עורקים ראשיים שמובילים דם למח ומצויים הסמיכות לבלוטת התירואיד (עורקי התרדמה).

מתבצע כיום במרפאתנו מחקר חשוב הבודק את יכולת האבחון באולטרסאונד. קיים הבדל מהותי בין אולטרסאונד הסטנדרטי שעובר כל חולה דרך קופות החולים שלו, לבין אולטרסאונד מעמיק טרום ניתוחי שנעשה על ידי מומחה. למעשה, אולטרסאונד מעמיק וממושך, שנעשה על ידי בודק מיומן ומקצועי, מאפשר זיהוי, או לכל הפחות השערה, לגבי דרגת הגידול והאם הוא פרץ את קופסית בלוטת המגן – דבר הקובע את חומרת הגידול ומאפשר התאמה מדוייקת יותר של הטיפול. כמו כן, באולטרסאונד מסוג זה ניתן לאבחן בלוטות לימפה נגועות בגידול ולתכנן את הכריתה שלהן כבר באותו הניתוח, ובכך לחסוך ניתוח חוזר בעתיד. במקרה של בלוטות באזור הסמוך לקנה (פרטרכיאליות) קיים קושי באבחונם לפני הניתוח ובכך יעילותו של האולטרסאונד הטרום ניתוחי.

נודעת לכך חשיבות גבוהה, מאחר ובמקרים בהם הגידול אינו פורץ את הקופסית והוא נחשב לקטן – אין צורך בכריתה מלאה, אלא בחלקית בלבד. החלטה זו לרוב נקבעת במהלך הניתוח עצמו אך בדיקת הדמיה מיומנת ומעמיקה עשויה להכין את ה"שטח" בצורה טובה יותר.

מהי הגישה הטיפולית בסרטן בלוטת התריס?

לרוב, הטיפול בגידולי בלוטת התריס אינו מצריך שימוש בקרינה או בכימותרפיה, ונעשה על ידי כריתה של הבלוטה בשילוב יוד רדיואקטיבי – טיפול קל וחד פעמי. בקבוצת חולים מסויימת, כגון נשים צעירות עם גידולים קטנים ולא אגרסיביים, ניתן להסתפק בכריתה חלקית של הבלוטה, קרי אונה אחת בלבד, אם כי במרבית המקרים מבצעים כריתה מלאה. יש לציין כי במרבית המקרים בהם נכרתה אונה אחת בלבד, האונה השנייה ממשיכה לתפקד והחולה אינה זקוקה לטיפול הורמונאלי.

הטיפול הבסיסי בגידול הפפילרי הוא כריתה של הבלוטה תוך הסרת גידולים נוספים קטנים יותר המלווים לעתים את הגידול העיקרי. כריתה מלאה של בלוטת התריס מאפשרת גם מתן יוד רדיואקטיבי, אשר נקלט על ידי גרורות של הסרטן הראשוני (במידה וקיימות) ויגרום לחיסולן.

האם חל שינוי בגישה הטיפולית בשנים האחרונות?

אמנם לא חל שינוי בגישה הניתוחית, אך במרוצת השנים השתנה האופן בו "מגיעים" לגידול. דהיינו, החתוך העורי והגישה לאזור. לפני כ-10 שנים הופיעה השיטה האנדוסקופית, ובעקבותיה החתך בצוואר השתנה מחתך של 7-8 ס"מ ל-3-4 ס"מ בלבד. כך למעשה התגלה כי גם על ידי חתך קטן  ניתן לעשות את אותה פעולה בדיוק – ובכך להקטין את הצלקת ולצמצם את הפגיעה האסתטית בצוואר. אמנם הסרבול הכרוך בשיטה האנדוסקופית הביא לכך שהמנתחים חזרו לבצע את הניתוח בשיטה המסורתית – אך עם תובנות חדשות וצלקות קטנות יותר.

שיטה טכנולוגית נוספת שהתנסו בה בניתוחים להסרת גידולים בבלוטת התריס היא הרובוט (דה ווינצ'י), אשר מתאימה לגידולים קטנים, ובה ה"כניסה" נעשית דרך בית השחי במטרה לחסוך את החתך בצוואר. שיטה זו אינה פופולארית כיום, ורבים מתומכיה חדלו להשתמש בה משום שהיא הופכת ניתוח פשוט יחסית למורכב וארוך יותר (כשעה לעומת 6-10 שעות באמצעות הרובוט), וכן כרוכה בסיבוכים שאינם חלק מהסיכונים בניתוח השגרתי לכריתת התירואיד. מסיבות אלה, היא לא השיטה המקובלת לניתוח חולים אלו.

בשיטה הנפוצה כיום, ניתן לשחרר את המטופל לביתו עוד באותו היום – ללא נקז וללא תפרים, וההחלמה מההליך מהירה.

כיצד מתבצע ניתוח לכריתת בלוטת התריס?

הניתוח נעשה תחת הרדמה כללית והוא מתבצע דרך חתך צווארי בגודל המותאם לגודלו של הגידול. כאמור, ברוב המקרים ניתן להסתפק בחתך קטן בגודל של כ-3-4 ס"מ המתוכנן בתוך קפל עורי, כך שהצלקת הניתוחית כמעט תהיה כמעט בלתי נראית. דרך חתך זה, נכרתת תחילה האונה המכילה את הגידול החשוד, וזו נשלחת לבדיקה פתולוגית מהירה (בזמן הניתוח) האורכת כרבע שעה. במידה ונמצא גידול בבדיקה הפתולוגית, מתבצעת כריתה של האונה הנוספת של הבלוטה. באם התשובה הפתולוגית אינה מוחלטת וברורה, יש לסיים את הניתוח ולהסתפק בכריתת אונה זו בלבד.

ברוב מקרי כריתת אונה אחת אין חובה להשתמש בנקז לאחר הניתוח והחולה יכול להשתחרר לביתו באותו היום או למחרת. במקרים של כריתת בלוטה מלאה, החולה מאושפז 36-48 שעות לצורך מעקב אחר ערכי הסידן בדם.

מהם הסיבוכים האפשריים הכרוכים בניתוח?

סיבוכי הניתוח הינם בהתאם לגודל הכריתה. בכריתת אונה אחת, הסיכון העיקרי הוא פגיעה בעצב של מיתרי הקול, המתבטאת בצרידות ומופיעה בכ-1%-2% מהחולים בלבד. במרבית המקרים הצרידות הינה זמנית וחולפת ללא טיפול.

בכריתה מלאה של בלוטת המגן יש סיכונים נוספים: ראשית, תיתכן פגיעה גם בעצב הנגדי שתתבטא אף היא בצרידות. פגיעה בשני העצבים החוזרים נדירה מאוד ועלולה לחייב פיום קנה (טרכיאוטומיה) על מנת לשמור על דרכי האוויר פתוחות, אך למרבה השמחה, פגיעה זו נדירה ביותר.

שכיחה יותר היא פגיעה בבלוטות יותרת המגן (Parathyroid glands), וכתוצאה מכך תהיה ירידה ברמת הסידן בדם המצריכה נטילת כדורי סידן. תופעה זו מופיעה ברבע מהחולים, אך ברוב המקרים יהיה ניתן להפסיק את הטיפול בכדורי הסידן לאחר זמן קצר (מניסיוני ניתן להפסיק במעל -99% מהמקרים).

בנוסף, בדומה לכל ניתוח אחר בגוף, ייתכנו סיבוכים קלים וזמניים, כגון זיהום מקומי או דימום אשר לרוב ניתנים לטיפול מהיר ויעיל.

מהם סיכויי ההישרדות מהמחלה?

שני הפקטורים החשובים ביותר בהחלמה הם הגיל והמין. על כן, הימצאות גידול בבלוטת התריס ואפילו התפשטות הגידול לבלוטות לימפה בצוואר – אינה גורמת בצעירים ובמיוחד בצעירות לתמותה מוגברת. לעומת זאת, באוכלוסייה המבוגרת יותר ובמיוחד בגברים, הגידול עשוי להיות אלים יותר ונוכחות הגרורות לצוואר משפיעות לרעה על ההישרדות מהמחלה.

האם הסרטן יחזור?

הדעה הרווחת, אשר הוכחה במרכזים מובילים בעולם, היא שכריתה מלאה של הגידול בשלמותו, מפחיתה מאוד את הסיכון להישנות המחלה. ישנם מקרים שבהם הגידול חוזר בבלוטות הלימפה, אך זה לרוב קורה במקרים בהם לא נעשתה כריתה יסודית של הגידולים בפעם הראשונה.  הישנות זו יכולה להימנע במידה ועושים הערכה טובה של הבלוטות לפני הניתוח. כמו כן, במקרים בהם הגידולים אגרסיביים יותר, קשה יותר לכרות אותם מהיסוד, ואז ההישנות גבוהה יותר.

בכל מקרה, כל אדם שעבר כריתה עקב גילוי של גידול ממאיר נדרש להגיע לביקורת אחת לחצי שנה, הכוללת בדיקה גופנית, אולטרסאונד ובדיקת דם. ישנם אמצעי מעקב רגישים שעל פיהם ניתן לחשוד בחזרת המחלה. אחת מהן היא בדיקת הדם הבודקת את רמת התירו-גלובולין (אותו חומר שמופרש מהבלוטה, ממנו נוצר התירוקסין) באמצעותה ניתן לזהות הישנות של המחלה.

פורסם באתר "חורים ברשת".

"נתקע לי כמו עצם בגרון" הוא ביטוי שנזרק לאוויר כלאחר יד אבל עבור לא מעט נשים וגברים שחלו בסרטן בלוטת התריס, משפט זה טלטל את כל עולמם.

לאחרונה עלו לכותרות השחקנית והדוגמנית עדי הימלבלוי ויוצאת ה"אח הגדול" אורטל גושן, שחשפו בתקשורת את ההתמודדות שלהן עם המחלה הלא נדירה הזו, והן לא לבד. רק בישראל מאובחנים מדי שנה בין 800-1,000 חולים וחולות חדשים כאשר מספר המקרים המדווחים של המחלה מצוי בעלייה תלולה עקב שיפור יכולת האבחון. אבל עדיין רבים אינם מודעים בכלל למה שקורה בגופם.

למי שלא בקיא, סרטן בלוטת התריס נפוץ יותר בקרב בני ארבעים ומעלה ובעיקר בקרב נשים. אבל הוא עלול להופיע אצל כל אחד ואחת ללא התראה בגיל עשרים. אם אתם מרגישים גוש בגרון, צרידות מתמשכת, בלוטות לימפה נפוחות וקושי בבליעה או בנשימה, חשוב זה שתלכו להיבדק ולא להניח שזה ייעלם מעצמו. כי זה לא.

לרגל חודש המודעות למחלה אספנו ב"חורים ברשת" 11 נשים ושני גברים לפרויקט צילום מיוחד, בו הם חושפים על צווארם משפט אחד שנחקק שמסמל יותר מכל את המאבק האישי שלהם. אם יש דבר שמאחד את כל המשתתפים, מעבר לכך שהחלימו מהמחלה, זו אופטימיות למרות הכל. אף אחד לא תפש את עצמו כמסכן, קורבן או כזה הזקוק לחמלה. למרות זאת, כמעט כולם מתייחסים למחלה כאל "הדבר הזה", שטלטל את עולמם באמצע החיים.

משתתפי הפרויקט חשפו בפני המצלמות באומץ רב את הצלקת החשופה שלהם במסע הפרטי הלא פשוט שעברו. אלה תובנות של אנשים, כמוני וכמוכם, שפשוט התעוררו בוקר אחד למציאות קצת אחרת מכפי שציפו והבינו על בשרם משהו על שבריריות החיים, פרופורציות ועוצמות נפשיות.

עדי הימלבלוי, שחקנית ודוגמנית: "אומץ הוא הכוח להרפות מן המוכר"

"'אומץ הוא הכוח להרפות מן המוכר' (ריימונד לינדקוויסט) זה משפט שמסמל עבורי מאוד את התקופה הזו ואני יכולה להגיד שאני חיה את העכשיו. כשאני מרפה מהמוכר והידוע אני יכולה לראות יותר פרטים בתמונה הכוללת וזה מאפשר לי להיות יותר קשובה לעצמי. מה שמחזק אותי ומדייק אותי לעצמי".

איך מטפלים בסרטן בלוטת התריס

דר' אבי חפץ, מנהל היחידה לכירורגיה ואונקולוגיה של ראש צוואר, א.ר.ם – המרכז לרפואת אף אוזן גרון, פה ולסתות באסותא, שטיפל בעדי הימלבלוי וניתח אותה:"בלוטת התריס ממוקמת מתחת לפיקת הגרון ויש לה תפקיד חשוב ומגן בוויסות חילוף החומרים ותפקוד האיברים בגוף. הטיפול בסרטן בלוטת התריס מתחיל לרוב בניתוח להסרת הבלוטה ובלוטות לימפה החשודות כנגועות. לאחר הניתוח נערך טיפול משלים ביוד רדיואקטיבי (אבלציה) כדי להרוס את שאריות של הרקמה הסרטנית והרקמה הבריאה. מצב זה משאיר את החולה ללא בלוטת תריס החיונית ובמצב של תת פעילות שגורם לירידה בפעילות הגוף ותחושות דיכאון, קושי בריכוז, עייפות, שכחה, חוסר סבילות לקור, עצירות, צבירת משקל ואף ירידה בקצב הלב והסינון הכלייתי. ולכן על החולה לקבל הורמון תריס T3 חליפי מלאכותי באופן קבוע כל חייו.

לאחר הניתוח והאבלציה על החולה להישאר במעקב על מנת להבטיח שלא תהיה חזרה של הגידול. חלק מבדיקות המעקב נעשות במצב המדמה מחסור בהורמוני בלוטת התריס, עובדה החושפת את החולה לתסמינים שתוארו. עם זאת, ניתן לבצע את הטיפול בעזרת תירוג'ן (Thyrogen), שמאפשר להימנע מהצורך להפסיק את השימוש בהורמון התריס החליפי ובכך למנוע כניסה למצב של תת פעילות ופגיעה באיכות החיים והתפקוד. על פי סל הבריאות, כל חולה זכאי לקבל תירוג'ן בשתי זריקות גם לשלב הטיפול המשלים ביוד רדיואקטיבי וגם למעקב".

 אורטל גושן, השתתפה ב"אח הגדול": "למרות הכל ניצחתי"

"גיליתי את זה לפני שלושה חודשים במהלך התוכנית. רציתי שהאדמה תבלע אותי. לא הפסקתי לבכות. זה מין רגע בחיים שאת לא חושבת שזה יקרה לך. ועוד אני, עם כל שמחת החיים שלי. אבל האדם שאני עזר לי לצאת מזה. החלמתי ועברתי את הגרוע מכל. אחרי כל זה, הכל הבל הבלים. מבחינתי אני המנצחת כי זכיתי בחיים שלי".

 טלי לוסטיגמן, עורכת ומנהלת תוכן: "לי זה כן קרה"

"לפני שנה עשו לי אולטרה סאונד. הטכנאי צרח עלי שזה יכול להיות סרטן ושאעשה ביופסיה. עשיתי ביופסיה ועברתי ניתוח לפני שלושה חודשים. זה היה פחד מצמית. אנשים בריאים מרגישים ש"לי זה לא יקרה" אבל לי זה כן קרה. המשפט הזה ממחיש לי את חוסר השליטה שיש לנו על חיינו".

 גיורא שרעבי, הייטקיסט: "להספיק כמה שאפשר"

"גיליתי את המחלה לפני 14 שנה. עברתי טיפול וזה חזר לי שוב. כעבור שנה זה שוב חזר ומאז אני נקי. הייתי בחור בן 35 וחשבתי 'מה, אני חולה סרטן?'. זה מראה את שבריריות החיים. מאז אני מנסה להספיק כמה שאפשר, לעשות דברים לא בנאליים כי קיבלתי הזדמנות שנייה".

 איריס טוסי, עובדת בעיריית תל אביב: "אני צוחקת לה בפנים"

"גיליתי את זה ב-1987 כשחליתי בשפעת. הגעתי לרופא והוא שאל: 'לא ראית שיש לך משהו בגרון?'. רק כשעזבתי את בית החולים, בו עשיתי ביופסיה, הבנתי שזה גידול ממאיר. זה חזר לי ארבע פעמים וכיום טפו טפו אני בסדר. לקחתי את זה בפרופורציות. לא נשברתי ומעולם לא נתתי למחלה לנהל לי את החיים. אני צוחקת לה בפנים".

 יערה די סגני, מנהלת קשרי חוץ בחברה לתועלת הציבור ובלוגרית: "זה הזמן לפרוש כנפיים"

"זה קרה לפני שנתיים, בביקור שגרתי אצל רופאת המשפחה. היא שאלה כמה זמן יש לי את הגוש בצוואר, שלא ידעתי על קיומו. עברתי ניתוח באותה שנה. בהתחלה כעסתי על הגוף שבגד אך בהמשך הרגשתי שאני מוכנה לפרוש כנפיים. הורדתי במשקל, הלכתי ללמוד, התחלתי לכתוב ויצאתי לעבוד מחוץ לבית. עברתי מהפך חיובי".

 חגית זוארץ, זמרת: "סגרתי לסרטן את התריס"

"גיליתי את זה במקרה לפני כשנה כשבדקתי את מיתרי הקול שלי. הרופא מישש בלי קשר את אזור הבלוטה ושלח לאולטרסאונד. הייתי בשוק כשהתברר לי שזה סרטני. אני אופטימית חסרת תקנה, הייתה לי תחושה שאני מוגנת. היום כל זה מאחורי ולמדתי שאני יותר חזקה ממה שחשבתי. בחרתי את המשפט 'סגרתי לסרטן את התריס' כי אני מסתכלת רק על הטוב ושום דבר לא עוצר אותי".

חגית אברון, בעלת אתר פנאי וכותבת ספרים בתחום: "למדתי להשמיע את קולי"

"גיליתי את זה לפני שלוש שנים כשזה היה במצב מאוד מתקדם, ממש בדקה האחרונה. לא חטפתי את הסוג הקשה של המחלה אבל הוא הגידול היה סמוך למיתרי הקול. כרתו לי את העצב שם ונדרשה לי חצי שנה לחזור לדבר כמו שצריך. אני מאמינה שלא סתם הסרטן התיישב לי על הצוואר. בעבר לא השמעתי את דעתי ולמדתי להשמיע את קולי מתוך מקום של כבוד לעצמי".

עידו מימון, מפיק מוזיקלי: "סוף סוף אני כבר לא מפחד מהסוף"

"גיליתי את זה כשהייתי בטירונות בצבא, ב-2009. כשהטכנאי אמר 'יש לך גוש' זה היה הרגע הכי נורא בעולם. בסוף שיחררו אותי מהצבא. מה ששמר עלי ועזר לי לשמור על ראש נקי הייתה המוזיקה. יש משפט בשיר של נצ' נצ' שפותח את האלבום שלי: 'סוף סוף אני כבר לא מפחד מהסוף'.

רונית סימיונוביץ', עובדת ביחידת השירות של מי אביבים ואחותה של איריס טוסי: "אני מובילה, לא המחלה"

"בגיל 22 הרגשתי גוש ותוך שבועיים הייתי בחדר הניתוח. לא פחדתי כי ראיתי את אחותי ואמי מתמודדות עם המחלה. המשכתי בחיי, התחתנתי וילדתי. ב-2001 גילו לי גושים בגרון ועברתי עד כה שלושה ניתוחים. לא שקעתי במרה שחורה. קיבלתי את זה כחלק מגורלי אבל אני לא מובלת, אלא מובילה. כשזו הגישה בחיים הרבה יותר קל".

מילה בידני, עובדת בהייטק: "הפכתי לאדם רגוע יותר"

"גיליתי את המחלה בקיץ לפני שנתיים כשאמי נפטרה, כשישבתי ומיששתי לעצמי את הגרון. אחרי השבעה הלכתי לבדוק ואמרו לי שזה גידול. עברתי שני ניתוחים באותו מקום. הבנתי שזה יכול לקרות לכל אחד וצריך לקחת את החיים בפרופורציות. יצא לי טוב מכל הסיפור כי אם פעם הייתי טיפוס היסטרי עכשיו אני אדם יותר רגוע יותר".

פזית דישון, מהנדסת תוכנה בחברת סטארטאפ: "לא נעים, לא נורא"

"לפני פחות משנה עשו לי אולטרה סאונד ובמקרה גילו את הגוש. לא נכנסתי ללחץ וברגע שעברתי את הניתוח מבחינתי זה היה מאחורי. היה לי קשה יותר להתמודד עם הצלקת יותר מאשר עם המחלה עצמה. כשאני מביטה על התקופה, אני יכולה לומר שזה היה 'לא נעים אבל לא נורא'. אם כבר לקבל סרטן אז כזה".

עדן בן ארי, רכזת כוח אדם ורווחה: "אני לא מסתירה יותר צלקות"

"גיליתי את זה ב-2009 ובקיץ באותה שנה עשיתי כריתה מלאה וטיפול ביוד. אני לא חושבת שזה מקרי שהסרטן קרה בגרון, דרכו מתקשרים עם העולם. פעם נטיתי להסתיר ולהדחיק והיום כבר לא. שנה אחרי, בחתונה שלי, המאפרת ניסתה לשכנע אותי לאפר את זה אבל זה נראה מוזר וביקשתי שיהיה חשוף. החלטתי שאני לא מכסה יותר צלקות".

 למרות השכיחות העולה של סרטן בלוטת התריס, בארץ אין עמותת חולים. בימים אילו עסוקים בהקמת עמותה שכזאת שמטרתה לעזור לחולים ולבני משפחותיהם להתמודד עם המחלה. לשם כך הם זקוקים למתנדבים שיעזרו בהקמתה. נא לפנות במייל contact@holesinthenet.co.il ונעביר את הפניות לכתובת המתאימה.

נוסף על כך, פועלת קבוצה בפייסבוק וקבוצת תמיכה בפורום של תפוז הנקראת "סרטן בבלוטת התריס: תמיכה" המורכבת מרופאים בכירים ומחולים שחוו את המחלה על גופם ורוצים לעזור לחולים אחרים. היו מודעים לצוואר שלכם, מדהים מה שבלוטה כל כך קטנה יודעת לעשות – שימרו עליה.

קונספט וקריאייטיב: יסמין לוי. הפקת עדי הימלבלוי: צילום: אלכס ליפקין, איפור שיער: עומר אסף. הפקה: לי יפה. צילום: אלדד קרין, איפור ושיער: בר ברק, ע. איפור ושיער: קרן דולב, סטייליסטית: לימור ריהאנה, אסיסטנטית: שני אלקין. בגדים באדיבות קסטרו, מקעקע: גיא אמריו מ"Underground".

תודה רבה גם לרמי לוי שיווק השקמה על הסיוע האדיב.

לרגל חודש המודעות לסרטן בלוטת התריס, אורטל גושן, עדי הימלבלוי ואחרים מזמינים אותך להצטרף לפעילות חשובה: 1. השלימי את המשפט בתגובה: "שמרי על הצוואר שלך כי…" בהתייחסות לחבר או חברה. 2. תייגי את החברה ב-@ ופרסמי. 3. מעלים סטטוס דומה בחשבון הפייסבוק, האינטסגרם או הטוויטר שלך ומוסיפים את התגית.