Category Archives: ראש וצוואר

פורסם באתר "דוקטורס".

מהו סרטן הגרון ומהם גורמי הסיכון ללקות במחלה? כיצד מאבחנים סרטן גרון וכיצד ניתן לטפל? סקירה נרחבת בעקבות פטירתה של אהובה עוזרי ז"ל, מסרטן הגרון.

מותה של אהובה עוזרי ז"ל, זמרת-יוצרת, פזמונאית ומלחינה, בגיל 68 מסרטן הגרון, העלה לתודעה את חשיבות אבחון המחלה והטיפול בה. במאמר זה נסקור, בין היתר, את גורמי הסיכון ללקות בסרטן הגרון, הסימפטומים של המחלה ואת הטיפולים האפשריים.

מהו סרטן הגרון ומהי שכיחותו?

סרטן הגרון (Laryngeal Cancer) נחשב כשכיח פחות ביחס לסוגי הסרטן האחרים; יחד עם זאת, זהו סרטן אלים, בעל השלכות קשות, כפי שיפורט להלן. 

בישראל מאובחנים מדי שנה כ-200 מקרים חדשים של סרטן הגרון, מתוכם כ-85% מהחולים הם גברים, רובם מעשנים. בקרב 99% מהחולים בסרטן הגרון, הגידול הוא סרטן מסוג קרצינומה של תאי קשקש (הרירית שמצפה את כל מערכת הנשימה והבליעה העליונות). זהו סוג סרטן אגרסיבי, שאם איננו מאובחן בשלב ראשוני, השכיחות לתמותה גבוהה מאד: בין 40%-50% מהחולים נפטרים בתוך שנתיים – עד חמש שנים מרגע גילוי המחלה. 

ברוב המקרים (כשני שליש) הגידול הממאיר ממוקם על אחד או שניים ממיתרי הקול, הנמצאים במרכז הגרון; ואצל שליש מהחולים, הגידול ממוקם קרוב יותר לאזור בית הבליעה. 

חשוב לציין שלושה תפקידים עיקריים של הגרון:

• הגרון משמש מעבר לאוויר מקנה הנשימה אל הריאות.

• הגרון משמש כשסתום חד כיווני, אשר מונע חדירה של מזון ושתייה אל קנה הנשימה.

• בגרון נמצאים שני מיתרי הקול, המפיקים צלילים והמאפשרים לנו את יכולת הדיבור.

מהם גורמי הסיכון ללקות בסרטן הגרון?

מדובר בשילוב של גורמים שתורמים להתפתחות סרטן הגרון. יחד עם זאת, על בסיס נתונים של חולים בסרטן הגרון, ניתן להצביע על מספר גורמים שמעלים את הסיכון ללקות בסרטן הגרון: 

• עישון: מעשנים נמצאים בקבוצת סיכון, להתפתחות סוגי סרטן שונים, לרבות סרטן הגרון. שאיפת עשן סיגריות לאורך שנים חושפת את התאים בגרון לחומרים המסרטנים המצויים בעשן הסיגריות. חומרים אלה גורמים לשינויים בתא, שיובילו להפיכתו להיות סרטני.

• צריכה מוגברת של אלכוהול: חשוב לציין כי שילוב של עישון ושתיית אלכוהול, הוא סינרגטי: דהיינו, כל אחד משני הגורמים הללו מגבירים את השפעתם המזיקה האחד על השני. 

• מין: השכיחות של סרטן הגרון גבוהה יותר בקרב גברים, ככל הנראה, מכיוון שגברים מעשנים יותר מנשים. על פי דו"ח של משרד הבריאות שפורסם בשנת 2014, 24.5% מכלל הגברים בישראל מעשנים, לעומת 13.2% מהנשים בישראל. 

• גיל: בדרך כלל סרטן הגרון מתפתח בגיל 50 ומעלה.

• נגיף הפפילומה: זיהום הנגרם מסוג מסוים של נגיף הפפילומה האנושי (HPV). גידול זה אופייני יותר לבית הבליעה. דוגמה מוכרת השחקן מייקל דאגלס, שחלה בסרטן בבית הבליעה, כתוצאה מהדבקה בווירוס הפפילומה. 

מהם הסימפטומים של סרטן הגרון?

במרבית המקרים, כאמור לעיל, ממוקם הגידול על אחד ממיתרי הקול או באזור הסמוך למיתרי הקול. לכן התלונה העיקרית של המטופל תהיה צרידות שאיננה חולפת, גם כעבור מספר שבועות.

במקרים של גידולים גדולים ומפושטים יותר, יכולים להופיע התסמינים הבאים: הפרעה בנשימה, שיעול עם ליחה דמית, הפרעה בבליעה, כאבים בבליעה, כאב מוקרן לאחת האוזניים, גוש בצוואר (סימפטום להתפשטות של הגידול המקורי לבלוטת הלימפה).

כיצד ניתן לטפל בסרטן הגרון?

הטיפול בסרטן הגרון נקבע בהתאם לשלב המחלה, דהיינו לגודלו של הגידול, למיקומו בגרון, להתפשטותו לאיברים סמוכים, לבלוטות לימפה, לצוואר או לאיברים מרוחקים – המקרים השכיחים יותר הם גרורות לריאות.

הטיפול בשלב הראשון של המחלה, כאשר הגידול קטן, כולל לרוב כריתה של הגידול באמצעות מכשיר לייזר מתקדם. ניתוח כריתה מסוג זה מבוצע בהרדמה כללית. 

בגידול בשלבי הביניים 2 ו-3, הטיפולים המקובלים כוללים טיפול באמצעות הקרנות המכוונות לגידול עצמו (ולרקמות סביבו), לעתים בתוספת טיפול תרופתי כימותרפי.

ישנם מקרים בהם נציע כריתת גרון חלקית, בגישה אנדוסקופית. כיום, ניתן לבצע את רוב הניתוחים להסרת גידולים בגרון באמצעות אנדוסקופ, כלומר ללא חתך בצוואר.

בשלב 4, הטיפול המקובל הוא כריתת גרון מלאה, או ניסיון לשימור הגרון, באמצעות קרינה משולבת עם כימותרפיה.

אצל כשני שליש מהחולים, כאשר הגידול איננו מתקדם מדי, שילוב של כימותרפיה והקרנות מבטל את הצורך לבצע כריתת גרון מלאה.

במקרים בהם מבוצעת כריתת גרון מלאה, סיכויי ההחלמה גבוהים יחסית. ניתוח זה הוא טיפול אונקולוגי מצוין. יחד עם זאת, חסרונו בכך שהחולה יישאר ללא יכולת דיבור כתוצאה מהוצאת מיתרי הקול.

כיום, ניתן לאפשר לחולה לשחזר את יכולת הדיבור, באמצעות השתלת תותב דיבור, כמו במקרה של הזמרת אהובה עוזרי ז"ל. השתלת תותב הדיבור מבוצעת מיד לאחר כריתת הגרון וכאשר החולה משוחרר לביתו, יש לו את היכולת לדבר באופן ברור ומובן, לאחר הדרכה של קלינאית תקשורת.

חשוב לציין שכריתת גרון מלאה היא פתרון מצוין לבעיות נשימה, בליעה ולכאבים מהם סבל החולה, כתוצאה מהגידול הסרטני המפושט לפני הניתוח. אצל חלק מהחולים, איכות הקול עם תותב הדיבור תהיה טובה יותר מאיכות הקול שהייתה לפני הכריתה, כאשר הגידול הסרטני פגע במיתרי הקול.

כיצד ניתן לשפר את הסיכוי למניעה של המחלה?

• גמילה מעישון והגברת המודעות לסכנות הטמונות בעישון.

• שתיית אלכוהול מתונה.

לסיכום, חשוב לציין כי רוב החולים בסרטן הגרון, לקו במחלה זו כתוצאה מעישון, משתיית אלכוהול או משניהם. הימנעות וגמילה מהרגלים ממכרים אלה עשויה להציל חיים.

פורסם בעיתון "הארץ".

קשר חדש מתחיל להתגלות בין סוכרת מסוג  2 להתפתחות סוגי סרטן שונים, ובהם גידול בבלוטת התריס.

הקשר בין סוכרת מסוג 2 לבין סרטן ידוע והוכח בגידולים כגון במעי, לבלב, ערמונית ושד. אך לאחרונה מתחיל להתגלות קשר שכזה בין סוכרת לסוגי סרטן נוספים, ובהם סרטן בלוטת התריס (התירואיד), ושכיחותן של כל אחת מן המחלות הללו עולה עם השנים.

סוכרת מסוג 2 נגרמת מתגובה מופחתת לאינסולין (תנגודת לאינסולין)- ההורמון שתפקידו להכניס את הסוכר (גלוקוז) לתאים ולאזן את רמתו בדם. סרטן בלוטת התריס מתבטא בגידול שמופיע בבלוטה זו, הממוקמת בקדמת קנה הנשימה במרכז הצוואר התחתון. בין השאר תפקידה לייצר את ההורמון תירוקסין אשר משפיע על קצב המטבוליזם בגוף ועל קצב הגדילה והתפקוד של מערכות רבות.

באחד המחקרים האחרונים שבחנו את הקשר בין סוכרת לסרטן בלוטת התריס, שפורסם בתחילת השנה בכתב העת Head Neck, השתתפו 1,272 נשים מקוריאה- 735 עם גידול בבלוטת התריס (מסוג קרצינומה פפילרית, שנחשב נפוץ ולא ארגסיבי) ו537 ללא. בשתי הקבוצות נבדקה רמת הגלוקוז ורמת האינסולין בדם (כמדד לתנגודת לו). נמצא קשר מובהק בין רמה גבוהה של אינסולין וגלוקוז בדם לבין שכיחות הסרטן.
בנוסף, ככל שרמות הגלוקוז והאינסולין היו גבוהות יותר, כך עלה הסיכון לקיומם של כמה מוקדי גידול בבלוטה ולדירוג גבוה יותר של המחלה. עוד נמצא כי קיים קשר ישיר בין השמנת יתר של הנשים לגידול בבלוטת התריס.

ישנם כמה מנגנונים פיזיולוגיים שעשויים להסביר את הקשר בין סוכרת לסרטן, והשמנת יתר הוא בעיקרי שבהם.
ראשית, אינסולין הוא חומר מדכא תיאבון (מפעיל את מרכזי השובע במוח) ולכן תגובה פחותה אליו מפחיתה גם את דיכוי התיאבון ומכאן הנטייה לאכל יותר ולהשמין. בנוסף, כאשר קיים עודף משקל יש לרוב גם עודף שומן ששוקע בשרירים ובכבד וגורם לכך שהתאים בהם יחושו פחות את האינסולין, וכך מוחמרת אצל החולים הסוכרתיים התנגודת לאינסולין. וכך, סוכרת קשורה קשר הדוק בהשמנה- ואין זה מפתיע כי 90 % מהחולים לוקים בה. והשמנה נחשבת כשלעצמה לאחד הגורמים לממאירויות רבות. זאת  מכיוון שהיא תורמת לדלקת כרונית בגוף (תאי השומן מפרישים ציטוקינים, חומרים מעודדי דלקת), ודלקת זו מקדמת פעילות אונקולוגית (פרו סרטנית- מאיצה התחלקות של תאים).

בנוסף, בסוכרת כאמור הגוף עמיד לאינסולין וכך נוצר עודף שלו בדם. הורמון זה דומה מאוד במבנהו להורמון פקטור גדילה דמוי אינסולין (Insulin like growth factor IGF-1)- שידוע כנוטה להגביר חלוקת תאים ולמנוע מוות של תאים סרטניים, וכך מעלה את הסיכון לסרטן. לשני ההורמונים יש גם קולטנים משותפים, ובגלל הדמיון ביניהם- כאשר רמת האינסולין גבוהה, הגוף מתבלבל ומעורר את הקולטנים של ה IGF-1 לפעולה ובכך למעשה גובר קצב חלוקת התאים. גם רמה גבוהה של גלוקוז בדם עלולה בעצמה לתרום לחלוקת תאים מוגברת וחסרת בקרה שמובילה לסרטן במנגנון שטיבו עדיין אינו ידוע דיו.
כיוון שגלוקוז הוא התרכובת המרכזית המשמשת בתהליך הפקת האנרגיה של תאי הגוף וחלוקתם- ייתכן כי עודף שלו עלול לגרום לחלוקה תאית לא מבוקרת וכך להוביל לסרטן.

אף אל פי שהוכח כי קיים קשר בין סוכרת מסוג 2 לסרטן, במקרה של סרטן בלוטת התריס נדרשים מחקרים נוספים. ככל הנראה עדיין מעט מאוד ידוע על האופן שבו הסוכרת משפיעה על הסיכון להתפתחות גידולים ספציפיים. בכל אופן, על אנשי הרפואה להיות עם יד על הדופק ולנסות לבחון מי מבין חולי הסוכרת נמצא בסיכון מוגבר ללקות בהם.

פורסם באתר "דוקטורס".

כולנו עשויים להזדקק לבדיקות דימות במהלך חיינו. מתי כדאי לעשות אולטרסאונד? מתי יש לבצע CT? ומתי רצוי לבחור בבדיקת MRI? מבולבלים? המאמר הזה בדיוק בשבילכם.

מי מאתנו לא נזקק במהלך חייו לבדיקת דימות כלשהי: אולטרסאונד, CT או MRI? כמה מאתנו באמת יודעים מה ההבדל בין הבדיקות השונות – ולאיזה מקרים או אבחנות הן נועדו?
למעשה, כל בדיקות הדימות קשורות לתחום הרדיולוגיה – תחום בו מצלמים, בעזרת טכנולוגיה מתקדמת, את החלקים הבלתי נראים לעין של גוף האדם – והופכים אותם לנראים לעין.

בדרך כלל, את הצילומים מבצע רנטגנאי (שאינו רופא) – ומי שאמון על הפענוח ומתן ה"משמעות" לצילומים הוא רופא רדיולוג. חשוב לציין כי תשובת הפענוח הניתנת למטופל יחד עם הצילום איננה פלט אוטומטי של מחשב, אלא חוות דעת מקצועית של הרדיולוג, המופקת בזכות מיומנות גבוהה.

אמנם, יש כמובן חשיבות רבה לביצוע הצילומים באופן הטוב ביותר על ידי הרנטגנאי (כמו ההבדל בין צלם טוב לצלם גרוע) – אבל קיימת עוד יותר חשיבות לפענוח הנכון של הצילומים. לשם כך, צריך את העיניים, הראש והניסיון של הרדיולוג, שכן קצת כמו בפענוח תצ"א (תצלומי אויר) – בדיקת דימות איננה רק התמונות, אלא המשמעות שלהן.

הרדיולוגיה נחשבת תחום של "רפואת צללים" או "רפואה שקופה", מכיוון שמרבית הנבדקים מופנים לבדיקה מסוימת – ולא לרדיולוג ספציפי; ולמרבית הרדיולוגים אין קליניקה או מטופלים ישירים. ועדיין: יש לתחום זה חשיבות קריטית לאבחון ולטיפול נכון – יש מצבים בהם פענוח מדויק יכול להוות את ההבדל בין חיים ומוות. זו גם הסיבה שכיום יותר רופאים מטפלים מפנים לרדיולוג מסוים, עליו הם סומכים, שיבצע או יפענח את הבדיקות של המטופלים שלהם – באופן המיטבי.

אילו אמצעי דימות עומדים לרשותנו?

אולטרסאונד- בדיקה הנעשית בעזרת גלי קול בעלי תדר גבוה. מדובר בבדיקה זמינה ויעילה, שאינה כרוכה בקרינת רנטגן. למרות היותה בדיקה זולה יחסית, היא עדיין הבדיקה הטובה ביותר להדגמת עוברים, לבירור ראשוני של בעיות בילדים; ובאיברים כגון כיס המרה, אשכים והערכת קשריות בבלוטת התריס, אשר באמצעות הבדיקה ניתן להעריך על פי המראה אם הן חשודות או לא חשודות כממאירות.
מבין כל בדיקות הדימות, זוהי הבדיקה שהינה הכי "תלוית בודק" – כלומר: יש חשיבות קריטית ליד ולעין של מי שמבצע את הבדיקה.
באולטרסאונד, יותר מכל שאר בדיקות הדימות, אם לא מבצעים את הבדיקה באופן נכון, דהיינו אם לא מניחים את המתמר (חיישן) במיקום הנכון, אפשר לפספס ממצאים רבים. בזכות זמינותה הגבוהה והיעדר הקרינה, זוהי בדיקה מצוינת כ"בדיקת קו ראשון" – ובהתאם לממצאים בבדיקה זו, ניתן להחליט על המשך הבירור.

CT (טומוגרפיה ממוחשבת)- מכשיר בעזרתו מפיקים תמונה של פנים הגוף, על ידי קרן רנטגן הנעה סביב החולה מזוויות שונות. האותות המוחזרים למחשב מעובדים ויוצרים את התמונה.
מדובר בבדיקה זמינה ויעילה, כאשר תוך זמן קצר (מספר דקות בדרך כלל), ניתן להדגים למעשה כמעט מקצה הראש עד כפות הרגליים, אבל היא כרוכה בקרינה מייננת (קרינת רנטגן). לכן, יש לצמצם את השימוש בבדיקה – בעיקר באוכלוסיות עם רגישות גבוהה לקרינה, כמו: נשים בהריון, ילדים ומבוגרים צעירים (עד גיל 40).
בדיקת ה-CT נכנסה לשימוש מסחרי בשלהי שנות ה-70' של המאה הקודמת – ועשתה מהפכה באבחון וברפואה בכלל. לא בכדי, הבדיקה נחשבה ל"המצאה הטובה ביותר מאז הלחם הפרוס", שכן בבדיקה זו מתקבלים צילומים בהם רואים את פנים הגוף כמו פרוסות.

MRI תהודה מגנטית- מכשיר לסריקה לא פולשנית, בשיטה המבוססת על שדה מגנטי חזק, כאשר נתוני הסריקה מעובדים לידי תמונות ברורות. בשונה מבדיקת CT, הגוף לא נחשף לקרינה מייננת. בדיקת ה-MRI בדרך כלל אורכת יותר זמן מ-CT (אורך בדיקה הינו לפחות עשרים דקות) -ורגישה יותר לתזוזות הנבדק ולשיתוף הפעולה שלו. כמו כן, לעיתים אנשים עם קוצב לב, משאבות אינסולין ושתלים מסוימים אינם יכולים לבצע את הבדיקה, בגלל השדה המגנטי. גם לאנשים הסובלים מקלסטרופוביה עלולה להיות בדיקה קשה – ולעיתים בלתי אפשרית. ילדים קטנים נזקקים לעיתים להרדמה כללית, על מנת לבצע את הבדיקה ללא תזוזה.
הדעה הרווחת היא שבדיקת MRI, בגלל היותה טכנולוגיה חדשה יותר ויקרה יותר, היא בהכרח טובה יותר ונכונה יותר בכל המצבים – אבל לא כך הוא. אמנם יש מצבים רבים, בהם MRI הינה הבדיקה העדיפה, אבל במקרים רבים אחרים – דווקא בדיקת CT הינה הבדיקה העדיפה.
כך, למשל: CT היא הבדיקה העדיפה במקרה של חבלה קשה, זאת משום שיש חשיבות קריטית למהירות ההדגמה של מערכות גוף רבות (מח, ריאות, עצמות) – על מנת לייצב את הנבדק ולבחון איזה מערכות נפגעו ובאיזו מידה. בדיקת MRI בנבדק לאחר חבלה קשה, לא רק פחות טובה מ-CT לגילוי שברים או "חזה אויר" – היא גם אורכת זמן רב, זמן שעלול להיות קריטי להמשך טיפול.

מצבים נוספים, כגון: אבנים בדרכי השתן, אויר חופשי בחלל הבטן, גוש קטן בריאה, היצרות בכלי דם בלב – הם מצבים ש-CT מדגים בצורה מדויקת ויעילה, בעוד שב-MRI ניתן לפספס אותם.

MRI הינה בדיקה עדיפה באפיון רקמות רכות, למשל: הדגמת רקמת המוח וחוט השדרה או הדגמת הסחוסים, הגידים והשרירים בפגיעות ספורט, לאחר שנשללה בעיה בעצמות (בצילום רגיל או ב-CT). כיום ניתן לבצע גםMRI לעוברים, כאשר האולטרסאונד אינו מספק תשובה חד משמעית.

ואחרי כל זה, איזו בדיקה עדיפה?

מסקירה של בדיקות הדימות השונות, עולה כי יש להתאים את סוג הבדיקה לבעיה הספציפית של הנבדק. למשל: בירור כאבי בטן בבחורה צעירה בת 20 שונה מבירור כאבי בטן בגבר בן 63 עם היסטוריה של סרטן במעי הגס. מרבית הרופאים המפנים יודעים לאיזו בדיקה להפנות ואת היתרונות של בדיקה מסוימת, במצב רפואי מסוים.
אבל אם לא – מרבית הרופאים יתייעצו עם רדיולוג; ובמרבית קופות החולים יש כיום "מרכז דימות", בו נמצאים יועצים רדיולוגים שמטרתם, בין השאר, לעזור לרופא המטפל להפנות את הנבדק המסוים לבדיקה המתאימה ביותר לשאלה האבחנתית העומדת על הפרק.

ד"ר ענת בלנק היא מנהלת יחידת ה-MRI במרכז רפואי ת"א; מומחית בדימות גוף במרכז רפואי א.ר.ם לרפואת א.א.ג בבית חולים אסותא ת"א.

פורסם באתר "Infomed"

לאור העלייה בתחלואה בגידולי בלוטת התריס בישראל, המומחה שניתח את עדי הימלבלוי, אירית רחמים ועוד רבים מציג:
המדריך המקיף ביותר לגידולים בבלוטת התריס, וגם: מדוע הם כבר לא תמיד מוגדרים כ"סרטן"?

השכיחות של גידולי בלוטת התריס עולה בעשורים האחרונים בכל העולם וגם בארץ. בד בבד עולה המודעות למחלה, בייחוד לאור העובדה שחולות מפורסמות, כגון עדי הימלבלוי, אירית רחמים ואורטל גושן נחשפו בתקשורת והתראיינו אודות מחלתן.

סרטן בלוטת התריס נחשב לאחד הגידולים הבודדים שעולים בשכיחותם בעשורים האחרונים, כשרק בישראל מאובחנים מידי שנה כ-800 עד 1000 חולים וחולות חדשים, אך החדשות הטובות הן שסיכויי ההישרדות גבוהים למדיי, בייחוד בקרב הקבוצה שסובלת ממנו יותר מכל – נשים צעירות. יותר מכך, בחינה מחודשת שנעשתה לאחרונה על ידי מומחים, הובילה לכך שאחד הזנים השכיחים ביותר הוגדר מחדש כגידול שאינו סרטני.

כיצד זה ייתכן? למרות שהוא כמעט נטול סימפטומים, ולרוב מתגלה באופן אקראי בבדיקות הדמיה או עקב מישוש של גוש בצוואר– במרבית המקרים של גידול בבלוטת התריס ניתן להגיע לריפוי מלא, לרבות מקרים של אבחון מאוחר, ובתהליך שאינו כולל טיפולים משלימים דוגמת כימותרפיה. עם זאת, חשוב להסתייג ולציין כי גידולים מסוימים בבלוטת התריס עשויים להיות קטלניים ואגרסיביים ביותר, במיוחד כשהם מופיעים בגברים ובנשים בגילאים מבוגרים יותר.

מהי בלוטת התריס?

בלוטת התריס (נקראת גם בלוטת המגן ובלוטת התירואיד) ממוקמת בחלק הקדמי של הצוואר מתחת לפיקת הגרון והיא שייכת למערכת האנדוקרינית בגוף. הבלוטה מפרישה הורמון שאחראי על חילוף החומרים בגוף, על קצב הפעולה של מערכות הגוף השונות ואפילו על הזיכרון.

מהו סרטן בלוטת התריס?

ישנם מספר סוגים של סרטן בלוטת התריס, כאשר השכיח ביותר הוא גידול הנקרא קרצינומה פפילרית (Papillary carcinoma). גידול ממאיר זה, מהווה את הרוב המוחלט של גידולי בלוטת המגן הממאירים (כ-85%), אולם סיכויי הריפוי לאחר טיפול מתאים הם גבוהים ומגיעים לכדי 90%, ובנשים צעירות הם אף מתקרבים ל- 100%.

קרצינומה פפילרית מתבטאת, בדומה לשאר גידולי הבלוטה, בגוש במרכז הצוואר התחתון שנע בבליעה ואינו רגיש למגע. לגידול זה יש נטייה בולטת לשלוח גרורות לצוואר, ואלו מופיעות בשכיחות של 80%-50% מהחולים.

ישנם זנים נוספים של סרטן בלוטת התריס, כאשר הגידול האנפלאסטי הוא האגרסיבי ביותר, העשוי להכפיל את עצמו תוך שעות ונדיר שניתן להציל את החולה. מרגע הגילוי, ממוצע ההישרדות הינו בין שלושה לשישה חודשים ולא נדירים מקרי תמותה תוך שבועות בודדים בלבד. הגידול האנפלאסטי נפוץ יותר בקרב קשישים, בעל קצב גידול מהיר ולרוב מלווה בצרידות עקב שיתוק של מיתרי הקול.

 איזה גידול "ממאיר" שינה את הגדרתו לאחרונה ומדוע?

לאחרונה פורסם ב"הארץ" כי לעתים קרצינומה פפילרית, שכאמור נחשבת לגידול בלוטת התריס הנפוץ ביותר, "אינה נחשבת מסוכנת ואינה מוגדרת כסרטן בסופו של דבר". צוות מומחים בינלאומי החליט כי סוג זה של גידול "הורד בדרגה", ומעתה ואילך המטופלים לא ידרשו לעבור ניתוח להסרת בלוטת התריס במלואה, וכן גם לא טיפולים משלימים ביוד רדיואקטיבי, כפי שהיה נהוג עד כה.

חשוב להדגיש כי הכוונה בהצהרה זו היא לגידולים קטנים, שטרם פרצו את "קופסית הגידול" או שעדיין לא התפשטו מחוץ לקופסית בלוטת המגן. תיקון זה הגיע משום שגם היום מתייחסים לגידולים הללו כגידולים שאינם אגרסיביים, הניתנים להסרה בקלות ובעלי אחוזי החלמה גבוהים (קרוב ל- 100%). כבר עכשיו, במקרים רבים בהם הגידולים קטנים ולא פורצים את הקופסית, רוב המנתחים מבצעים כריתה חלקית בלבד ומוותרים על טיפול ביוד. מטרת השינוי בהגדרה – יותר מכל – היא להוריד את מפלס החרדה והלחץ בקרב החולים, בעיקר משום שאכן מדובר בסוג של גידול שאינו נחשב עוד כמסכן חיים.

מהם הסימפטומים של סרטן בלוטת התריס?

סרטן בלוטת התריס לרוב אינו מלווה בתסמינים קליניים. גם עייפות או חולשה, שנחשבות תופעות של אי תפקוד הבלוטה, אינן שכיחות בחולים עם סרטן הבלוטה בהם תפקודה של הבלוטה לרוב תקין.  לכל היותר, החולה יחוש בגוש או בנפיחות במרכז הצוואר התחתון – ללא כאב. נפיחות של בלוטות הלימפה בצוואר עשויה להעיד על כך שהגידול כבר התפשט לבלוטות הלימפה. כמו כן, יכולה להופיע צרידות במידה והגידול התפשט וחדר אל העצב שמעצבב את מיתרי הקול.

חשוב להדגיש כי תת פעילות או פעילות יתר של בלוטת התריס אינן מעידות על סרטן בלוטת התריס, אלא אם כן מדובר במחלת השימוטו, מחלה חיסונית הגורמת בין היתר לתת פעילות של בלוטת התריס, ולחולות בה יש סיכון גבוה יותר לחלות בסרטן בלוטת התריס ובסרטן מסוג לימפומה.

מהם הגורמים לסרטן בלוטת התריס?

גיל ומגדר: הגידול שכיח במיוחד בקרב נשים צעירות. עם זאת, באוכלוסייה זו נודעים סיכויי החלמה גבוהים יותר ובמקרים רבים הגידולים הם שפירים בלבד. לעומת זאת, בגברים מבוגרים גידולי בלוטת המגן שכיחים פחות, אך שיעור הגידולים הממאירים בקרב קבוצה זו גבוה יותר וגם התנהגותם נוטה להיות אגרסיבית יותר. בקרב ילדים גידולים אלו נדירים מאוד.

הריון: גידולים בבלוטת התריס שכיחים יותר בהריון. אמנם אין קשר ישיר בין ההיריון להתפתחות הגידולים, אך ההיריון עשוי להביא לצמיחה של הגידולים משום שההורמונים הנשיים מהווים קטליזטור.

קרינה: אנשים שהיו חשופים לקרינה רדיואקטיבית (כגון אוכלוסייה שנחשפה לקרינה בצ'רנוביל) הם בסיכון גבוה יותר לפתח גידולים בבלוטת התריס, וכשהמחלה פורצת אצלם היא אף אגרסיבית יותר.

גנטיקה: הגורם הגנטי נכון רק לגבי חלק מהזנים. בקרצינומה פפילרית לא נמצאה מוטציה גנטית שמעלה את הסיכון לחלות. לעומת זאת, קרצינומה מודולרית בבלוטת התריס אכן מושפעת מגנטיקה ונחשבת לאגרסיבית יותר.

כיצד מאבחנים סרטן בבלוטת התריס?

כאמור, הגילוי של סרטן בלוטת התריס כמעט תמיד נעשה באופן אקראי, בעקבות מישוש מקרי של גוש בצוואר או באופן השכיח יותר – בבדיקת הדמיה. אמצעי ההדמיה כוללים אולטרסאונד, סיטי, PET או MRI, כאשר אולטרסאונד זהו האמצעי העיקרי והמדוייק ביותר לזיהוי הגידולים.

במידה ומדובר בגידול גדול שפרץ את ה"קופסית", ובמקרה של גידולים גדולים במיוחד- מומלץ לבצע MRI כדי לראות אם הגידול התפשט לרקמות סמוכות או איברים סמוכים כגון עורקים ראשיים שמובילים דם למח ומצויים הסמיכות לבלוטת התירואיד (עורקי התרדמה).

מתבצע כיום במרפאתנו מחקר חשוב הבודק את יכולת האבחון באולטרסאונד. קיים הבדל מהותי בין אולטרסאונד הסטנדרטי שעובר כל חולה דרך קופות החולים שלו, לבין אולטרסאונד מעמיק טרום ניתוחי שנעשה על ידי מומחה. למעשה, אולטרסאונד מעמיק וממושך, שנעשה על ידי בודק מיומן ומקצועי, מאפשר זיהוי, או לכל הפחות השערה, לגבי דרגת הגידול והאם הוא פרץ את קופסית בלוטת המגן – דבר הקובע את חומרת הגידול ומאפשר התאמה מדוייקת יותר של הטיפול. כמו כן, באולטרסאונד מסוג זה ניתן לאבחן בלוטות לימפה נגועות בגידול ולתכנן את הכריתה שלהן כבר באותו הניתוח, ובכך לחסוך ניתוח חוזר בעתיד. במקרה של בלוטות באזור הסמוך לקנה (פרטרכיאליות) קיים קושי באבחונם לפני הניתוח ובכך יעילותו של האולטרסאונד הטרום ניתוחי.

נודעת לכך חשיבות גבוהה, מאחר ובמקרים בהם הגידול אינו פורץ את הקופסית והוא נחשב לקטן – אין צורך בכריתה מלאה, אלא בחלקית בלבד. החלטה זו לרוב נקבעת במהלך הניתוח עצמו אך בדיקת הדמיה מיומנת ומעמיקה עשויה להכין את ה"שטח" בצורה טובה יותר.

מהי הגישה הטיפולית בסרטן בלוטת התריס?

לרוב, הטיפול בגידולי בלוטת התריס אינו מצריך שימוש בקרינה או בכימותרפיה, ונעשה על ידי כריתה של הבלוטה בשילוב יוד רדיואקטיבי – טיפול קל וחד פעמי. בקבוצת חולים מסויימת, כגון נשים צעירות עם גידולים קטנים ולא אגרסיביים, ניתן להסתפק בכריתה חלקית של הבלוטה, קרי אונה אחת בלבד, אם כי במרבית המקרים מבצעים כריתה מלאה. יש לציין כי במרבית המקרים בהם נכרתה אונה אחת בלבד, האונה השנייה ממשיכה לתפקד והחולה אינה זקוקה לטיפול הורמונאלי.

הטיפול הבסיסי בגידול הפפילרי הוא כריתה של הבלוטה תוך הסרת גידולים נוספים קטנים יותר המלווים לעתים את הגידול העיקרי. כריתה מלאה של בלוטת התריס מאפשרת גם מתן יוד רדיואקטיבי, אשר נקלט על ידי גרורות של הסרטן הראשוני (במידה וקיימות) ויגרום לחיסולן.

האם חל שינוי בגישה הטיפולית בשנים האחרונות?

אמנם לא חל שינוי בגישה הניתוחית, אך במרוצת השנים השתנה האופן בו "מגיעים" לגידול. דהיינו, החתוך העורי והגישה לאזור. לפני כ-10 שנים הופיעה השיטה האנדוסקופית, ובעקבותיה החתך בצוואר השתנה מחתך של 7-8 ס"מ ל-3-4 ס"מ בלבד. כך למעשה התגלה כי גם על ידי חתך קטן  ניתן לעשות את אותה פעולה בדיוק – ובכך להקטין את הצלקת ולצמצם את הפגיעה האסתטית בצוואר. אמנם הסרבול הכרוך בשיטה האנדוסקופית הביא לכך שהמנתחים חזרו לבצע את הניתוח בשיטה המסורתית – אך עם תובנות חדשות וצלקות קטנות יותר.

שיטה טכנולוגית נוספת שהתנסו בה בניתוחים להסרת גידולים בבלוטת התריס היא הרובוט (דה ווינצ'י), אשר מתאימה לגידולים קטנים, ובה ה"כניסה" נעשית דרך בית השחי במטרה לחסוך את החתך בצוואר. שיטה זו אינה פופולארית כיום, ורבים מתומכיה חדלו להשתמש בה משום שהיא הופכת ניתוח פשוט יחסית למורכב וארוך יותר (כשעה לעומת 6-10 שעות באמצעות הרובוט), וכן כרוכה בסיבוכים שאינם חלק מהסיכונים בניתוח השגרתי לכריתת התירואיד. מסיבות אלה, היא לא השיטה המקובלת לניתוח חולים אלו.

בשיטה הנפוצה כיום, ניתן לשחרר את המטופל לביתו עוד באותו היום – ללא נקז וללא תפרים, וההחלמה מההליך מהירה.

כיצד מתבצע ניתוח לכריתת בלוטת התריס?

הניתוח נעשה תחת הרדמה כללית והוא מתבצע דרך חתך צווארי בגודל המותאם לגודלו של הגידול. כאמור, ברוב המקרים ניתן להסתפק בחתך קטן בגודל של כ-3-4 ס"מ המתוכנן בתוך קפל עורי, כך שהצלקת הניתוחית כמעט תהיה כמעט בלתי נראית. דרך חתך זה, נכרתת תחילה האונה המכילה את הגידול החשוד, וזו נשלחת לבדיקה פתולוגית מהירה (בזמן הניתוח) האורכת כרבע שעה. במידה ונמצא גידול בבדיקה הפתולוגית, מתבצעת כריתה של האונה הנוספת של הבלוטה. באם התשובה הפתולוגית אינה מוחלטת וברורה, יש לסיים את הניתוח ולהסתפק בכריתת אונה זו בלבד.

ברוב מקרי כריתת אונה אחת אין חובה להשתמש בנקז לאחר הניתוח והחולה יכול להשתחרר לביתו באותו היום או למחרת. במקרים של כריתת בלוטה מלאה, החולה מאושפז 36-48 שעות לצורך מעקב אחר ערכי הסידן בדם.

מהם הסיבוכים האפשריים הכרוכים בניתוח?

סיבוכי הניתוח הינם בהתאם לגודל הכריתה. בכריתת אונה אחת, הסיכון העיקרי הוא פגיעה בעצב של מיתרי הקול, המתבטאת בצרידות ומופיעה בכ-1%-2% מהחולים בלבד. במרבית המקרים הצרידות הינה זמנית וחולפת ללא טיפול.

בכריתה מלאה של בלוטת המגן יש סיכונים נוספים: ראשית, תיתכן פגיעה גם בעצב הנגדי שתתבטא אף היא בצרידות. פגיעה בשני העצבים החוזרים נדירה מאוד ועלולה לחייב פיום קנה (טרכיאוטומיה) על מנת לשמור על דרכי האוויר פתוחות, אך למרבה השמחה, פגיעה זו נדירה ביותר.

שכיחה יותר היא פגיעה בבלוטות יותרת המגן (Parathyroid glands), וכתוצאה מכך תהיה ירידה ברמת הסידן בדם המצריכה נטילת כדורי סידן. תופעה זו מופיעה ברבע מהחולים, אך ברוב המקרים יהיה ניתן להפסיק את הטיפול בכדורי הסידן לאחר זמן קצר (מניסיוני ניתן להפסיק במעל -99% מהמקרים).

בנוסף, בדומה לכל ניתוח אחר בגוף, ייתכנו סיבוכים קלים וזמניים, כגון זיהום מקומי או דימום אשר לרוב ניתנים לטיפול מהיר ויעיל.

מהם סיכויי ההישרדות מהמחלה?

שני הפקטורים החשובים ביותר בהחלמה הם הגיל והמין. על כן, הימצאות גידול בבלוטת התריס ואפילו התפשטות הגידול לבלוטות לימפה בצוואר – אינה גורמת בצעירים ובמיוחד בצעירות לתמותה מוגברת. לעומת זאת, באוכלוסייה המבוגרת יותר ובמיוחד בגברים, הגידול עשוי להיות אלים יותר ונוכחות הגרורות לצוואר משפיעות לרעה על ההישרדות מהמחלה.

האם הסרטן יחזור?

הדעה הרווחת, אשר הוכחה במרכזים מובילים בעולם, היא שכריתה מלאה של הגידול בשלמותו, מפחיתה מאוד את הסיכון להישנות המחלה. ישנם מקרים שבהם הגידול חוזר בבלוטות הלימפה, אך זה לרוב קורה במקרים בהם לא נעשתה כריתה יסודית של הגידולים בפעם הראשונה.  הישנות זו יכולה להימנע במידה ועושים הערכה טובה של הבלוטות לפני הניתוח. כמו כן, במקרים בהם הגידולים אגרסיביים יותר, קשה יותר לכרות אותם מהיסוד, ואז ההישנות גבוהה יותר.

בכל מקרה, כל אדם שעבר כריתה עקב גילוי של גידול ממאיר נדרש להגיע לביקורת אחת לחצי שנה, הכוללת בדיקה גופנית, אולטרסאונד ובדיקת דם. ישנם אמצעי מעקב רגישים שעל פיהם ניתן לחשוד בחזרת המחלה. אחת מהן היא בדיקת הדם הבודקת את רמת התירו-גלובולין (אותו חומר שמופרש מהבלוטה, ממנו נוצר התירוקסין) באמצעותה ניתן לזהות הישנות של המחלה.

פורסם באתר "Doctors"

סרטן הלשון והלוע נגרם בעקבות צריכה מוגזמת של עישון ואלכוהול, וכן בעקבות הידבקות בווירוס הפפילומה במין אוראלי. כיצד מאבחנים ומטפלים במחלה?

סרטן הלשון והלוע, כל עוד מגלים אותו בשלב מוקדם יחסית, הוא סרטן בעל סיכוי הבראה גבוהים, העומדים על כ-90 אחוזים. יחד עם זאת, בשלבים מתקדמים של המחלה, סיכויי ההבראה צונחים באחוזים ניכרים.

כיצד מאבחנים את סרטן הלשון?

אבחונו הראשוני של סרטן הלשון, שהוא השכיח יותר מבין סוגי הסרטן הנפוצים באזור חלל הפה והלוע, מתחיל בדרך כלל בתלונה של המטופל, אשר חש בגוש המופיע בחלק הקדמי של לשונו. אותו גוש הוא גוש מכויב במרבית המקרים – ועלול להיראות או להרגיש כמו פצע כואב. 

במרבית המקרים, בדיקה של רופא מומחה יכולה לאבחן את המחלה – ובהמשך תבוצע ביופסיה המאששת את החשד. במקרים אחרים, מזהים גרורות סרטניות באזור בלוטות הלימפה בצוואר (שכיח ביותר בסרטן הלשון) – ואז מחפשים את המקור לבלוטות לימפה נגועות אלה, ומגלים את הגידול באזור הלוע.

גידול סרטני באזור הלשון יכול להגיע בשלב מתקדם לגודל של כארבעה ס"מ ואף יותר, וכן לגלוש לאזור רצפת הפה, הלסת, הגרון, ואף, כאמור, לשלוח גרורות לבלוטות הלימפה הצוואריות. במקרים מתקדמים יותר הוא אף עשוי לשלוח גרורות מרוחקות – בעיקר לריאות. 

"יתרונו" של גידול בלשון הקדמית, שהוא הגידול הנפוץ ביותר, הינו שקל באופן יחסי לאתר אותו בשלב מוקדם ולמנוע את התפתחותו ואת גדילתו והתפשטותו.

מהם הגורמים לגידול סרטני באזור הלשון והלוע?

ישנם שני גורמים עיקריים לגידולים סרטניים באזורים אלה: הגורם הראשון הוא עישון, על שלל צורותיו, ובעיקר אצל מי שמעשן באופן קבוע סיגריות רגילות. זיגמונד פרויד, מעשן די כבד, לקה במחלה. גורם שני הוא צריכת אלכוהול באופן קבוע ומוגזם. 

אל דאגה: לא מדובר על כוס יין אחת למספר ימים, אלא על צריכה קבועה ויום-יומית של אלכוהול. הסיכוי שאנשים שמעשנים ושותים ילקו בסרטן מסוג זה גבוה יותר מפי שש – ולעתים עד פי חמש-עשרה – משאר האוכלוסייה. כמובן שבמידה וצורכים עישון וגם אלכוהול גם יחד, גורמים אלה משפיעים זה על זה ומעצימים זה את זה, עד כדי סיכויים גבוהים עוד יותר ללקות במחלה. 

גורם שלישי, וחשוב לא פחות, הוא הופעה של וירוס מסוג פפילומה הגורם לסרטן בלוע, בעקבות הידבקות בו, בשל חשיפה למגעים אוראליים (כמו שקרה לשחקן מייקל דאגלס). וירוס זה, המוכר לנו כגורם עיקרי לסרטן צוואר הרחם, יכול להיקלט ולגרום לגידול סרטני גם באזור הפה והגרון. 

חשוב לציין כי בניגוד לסרטן הלשון, הנגרם בעקבות עישון וצריכת אלכוהול, ששכיחותו בעולם יורדת, בעקבות מודעות לגורמים המזיקים – שכיחותו של סרטן הנגרם בעקבות וירוס הפפילומה רק עולה עם הזמן. 

השחקן מייקל דאגלס, למשל, סבל מסרטן הלשון שנגרם מהידבקות בווירוס זה. לשמחתנו, מייקל דאגלס הבריא לחלוטין, וכיום, כשנתיים לאחר סיום הטיפול, הוא בריא ונמצא ללא עדות למחלה.

האם חיסון שניתן נגד צוואר הרחם יכול למנוע גם הידבקות בווירוס הפפילומה באזור הגרון?

באופן עקרוני, במידה והחיסון שניתן מדויק למיגור הווירוס המדובר שגורם לסרטן הלוע, החיסון אכן יכול למנוע את ההידבקות במחלה זו. מכיוון שיש כמה וכמה סוגי וירוסים ששייכים לקבוצת "פפילומה", יש לוודא שהחיסון הוא אכן נגד הווירוסים הנכונים. 

באיזה גילאים, בדרך כלל, מופיעים סרטן הלשון והלוע?

גידולים סרטניים באזור הלשון והלוע נפוצים בדרך כלל בעשור החמישי או השישי לחיים, ובעבר היו דומיננטים בעיקר אצל גברים. אך כיום, בעקבות השינוי בהרגלי החיים והצריכה של נשים – גם הן לוקות בסרטן זה באופן דומה לגברים, בעקבות השימוש השכיח שלהן בסיגריות ובאלכוהול. 

כיצד מטפלים בסרטן הלשון והלוע?

הטיפול הטוב ביותר במחלה, כמו בכל סוג של סרטן, הוא מניעה מראש: הפסקת עישון ובקרה על צריכת אלכוהול. 

כאשר מזהים גידול באזור הלשון הקדמית, בדרך כלל כורתים אותו, ובמידה והגידול נמצא במצב התחלתי, ניתוח כריתה מספיק כדי למגר את המחלה. יחד עם זאת, במקרים מורכבים יותר, יש לכרות גם חלק מהלסת ולנקות את בלוטות הלימפה באזור, על ידי ניתוחים מורכבים יותר. 

במידה והגידול נמצא במצב מתקדם או נוצר בחלק האחורי של הלשון, לעתים הניתוח יהיה נרחב יותר, ויכלול השתלה של עצם מאזור אחר בגוף (יד או רגל) כדי להשלים את החלקים שנכרתו מהלסת בעקבות הגידול. בהשתלה זו, אנו מחברים את כלי הדם של הרקמה שהשתלנו בצוואר, וכך שומרים על החיות שלה. אם הגידול נמצא במצב מתקדם אפילו יותר, מגבים את הכריתה בטיפולי הקרנות, עם או בלי כימותרפיה. 

גידולים אחוריים בלשון בדרך כלל קשורים לווירוס הפפילומה, וגידולים אלה יותר קשים לזיהוי ומתגלים בשלב מאוחר יותר. בגידולים אלה, נטפל בעזרת הקרנות וכימותרפיה, ולחלק מהמטופלים – אלה שבלוטות הלימפה אצלם נמצאו נקיות מגרורות – אנו מציעים ניתוח בעזרת רובוט, שבאמצעותו ניתן לכרות את הגידול דרך הפה, בלי ליצור נזק לאברים אחרים בדרך.

יש להוסיף שההחלמה מניתוחים אלו הינה יחסית מהירה וכיום במרבית המקרים ניתן לנתח ללא ביצוע פיום קנה (טרכיאוטומיה), דהיינו צינור שמחדירים לקנה הנשימה כדי למנוע הפרעה בנשימה לאחר הניתוח לתקופה של מספר שבועות עד חודשים.

ד"ר אבי חפץ, מומחה לניתוחי ראש וצוואר, מנהל היחידה לכירורגיה ואונקולוגיה של הראש והצוואר בא.ר.ם – המרכז לרפואת א.א.ג. וניתוחי ראש וצוואר באסותא

פורסם באתר "חורים ברשת".

"נתקע לי כמו עצם בגרון" הוא ביטוי שנזרק לאוויר כלאחר יד אבל עבור לא מעט נשים וגברים שחלו בסרטן בלוטת התריס, משפט זה טלטל את כל עולמם.

לאחרונה עלו לכותרות השחקנית והדוגמנית עדי הימלבלוי ויוצאת ה"אח הגדול" אורטל גושן, שחשפו בתקשורת את ההתמודדות שלהן עם המחלה הלא נדירה הזו, והן לא לבד. רק בישראל מאובחנים מדי שנה בין 800-1,000 חולים וחולות חדשים כאשר מספר המקרים המדווחים של המחלה מצוי בעלייה תלולה עקב שיפור יכולת האבחון. אבל עדיין רבים אינם מודעים בכלל למה שקורה בגופם.

למי שלא בקיא, סרטן בלוטת התריס נפוץ יותר בקרב בני ארבעים ומעלה ובעיקר בקרב נשים. אבל הוא עלול להופיע אצל כל אחד ואחת ללא התראה בגיל עשרים. אם אתם מרגישים גוש בגרון, צרידות מתמשכת, בלוטות לימפה נפוחות וקושי בבליעה או בנשימה, חשוב זה שתלכו להיבדק ולא להניח שזה ייעלם מעצמו. כי זה לא.

לרגל חודש המודעות למחלה אספנו ב"חורים ברשת" 11 נשים ושני גברים לפרויקט צילום מיוחד, בו הם חושפים על צווארם משפט אחד שנחקק שמסמל יותר מכל את המאבק האישי שלהם. אם יש דבר שמאחד את כל המשתתפים, מעבר לכך שהחלימו מהמחלה, זו אופטימיות למרות הכל. אף אחד לא תפש את עצמו כמסכן, קורבן או כזה הזקוק לחמלה. למרות זאת, כמעט כולם מתייחסים למחלה כאל "הדבר הזה", שטלטל את עולמם באמצע החיים.

משתתפי הפרויקט חשפו בפני המצלמות באומץ רב את הצלקת החשופה שלהם במסע הפרטי הלא פשוט שעברו. אלה תובנות של אנשים, כמוני וכמוכם, שפשוט התעוררו בוקר אחד למציאות קצת אחרת מכפי שציפו והבינו על בשרם משהו על שבריריות החיים, פרופורציות ועוצמות נפשיות.

עדי הימלבלוי, שחקנית ודוגמנית: "אומץ הוא הכוח להרפות מן המוכר"

"'אומץ הוא הכוח להרפות מן המוכר' (ריימונד לינדקוויסט) זה משפט שמסמל עבורי מאוד את התקופה הזו ואני יכולה להגיד שאני חיה את העכשיו. כשאני מרפה מהמוכר והידוע אני יכולה לראות יותר פרטים בתמונה הכוללת וזה מאפשר לי להיות יותר קשובה לעצמי. מה שמחזק אותי ומדייק אותי לעצמי".

איך מטפלים בסרטן בלוטת התריס

דר' אבי חפץ, מנהל היחידה לכירורגיה ואונקולוגיה של ראש צוואר, א.ר.ם – המרכז לרפואת אף אוזן גרון, פה ולסתות באסותא, שטיפל בעדי הימלבלוי וניתח אותה:"בלוטת התריס ממוקמת מתחת לפיקת הגרון ויש לה תפקיד חשוב ומגן בוויסות חילוף החומרים ותפקוד האיברים בגוף. הטיפול בסרטן בלוטת התריס מתחיל לרוב בניתוח להסרת הבלוטה ובלוטות לימפה החשודות כנגועות. לאחר הניתוח נערך טיפול משלים ביוד רדיואקטיבי (אבלציה) כדי להרוס את שאריות של הרקמה הסרטנית והרקמה הבריאה. מצב זה משאיר את החולה ללא בלוטת תריס החיונית ובמצב של תת פעילות שגורם לירידה בפעילות הגוף ותחושות דיכאון, קושי בריכוז, עייפות, שכחה, חוסר סבילות לקור, עצירות, צבירת משקל ואף ירידה בקצב הלב והסינון הכלייתי. ולכן על החולה לקבל הורמון תריס T3 חליפי מלאכותי באופן קבוע כל חייו.

לאחר הניתוח והאבלציה על החולה להישאר במעקב על מנת להבטיח שלא תהיה חזרה של הגידול. חלק מבדיקות המעקב נעשות במצב המדמה מחסור בהורמוני בלוטת התריס, עובדה החושפת את החולה לתסמינים שתוארו. עם זאת, ניתן לבצע את הטיפול בעזרת תירוג'ן (Thyrogen), שמאפשר להימנע מהצורך להפסיק את השימוש בהורמון התריס החליפי ובכך למנוע כניסה למצב של תת פעילות ופגיעה באיכות החיים והתפקוד. על פי סל הבריאות, כל חולה זכאי לקבל תירוג'ן בשתי זריקות גם לשלב הטיפול המשלים ביוד רדיואקטיבי וגם למעקב".

 אורטל גושן, השתתפה ב"אח הגדול": "למרות הכל ניצחתי"

"גיליתי את זה לפני שלושה חודשים במהלך התוכנית. רציתי שהאדמה תבלע אותי. לא הפסקתי לבכות. זה מין רגע בחיים שאת לא חושבת שזה יקרה לך. ועוד אני, עם כל שמחת החיים שלי. אבל האדם שאני עזר לי לצאת מזה. החלמתי ועברתי את הגרוע מכל. אחרי כל זה, הכל הבל הבלים. מבחינתי אני המנצחת כי זכיתי בחיים שלי".

 טלי לוסטיגמן, עורכת ומנהלת תוכן: "לי זה כן קרה"

"לפני שנה עשו לי אולטרה סאונד. הטכנאי צרח עלי שזה יכול להיות סרטן ושאעשה ביופסיה. עשיתי ביופסיה ועברתי ניתוח לפני שלושה חודשים. זה היה פחד מצמית. אנשים בריאים מרגישים ש"לי זה לא יקרה" אבל לי זה כן קרה. המשפט הזה ממחיש לי את חוסר השליטה שיש לנו על חיינו".

 גיורא שרעבי, הייטקיסט: "להספיק כמה שאפשר"

"גיליתי את המחלה לפני 14 שנה. עברתי טיפול וזה חזר לי שוב. כעבור שנה זה שוב חזר ומאז אני נקי. הייתי בחור בן 35 וחשבתי 'מה, אני חולה סרטן?'. זה מראה את שבריריות החיים. מאז אני מנסה להספיק כמה שאפשר, לעשות דברים לא בנאליים כי קיבלתי הזדמנות שנייה".

 איריס טוסי, עובדת בעיריית תל אביב: "אני צוחקת לה בפנים"

"גיליתי את זה ב-1987 כשחליתי בשפעת. הגעתי לרופא והוא שאל: 'לא ראית שיש לך משהו בגרון?'. רק כשעזבתי את בית החולים, בו עשיתי ביופסיה, הבנתי שזה גידול ממאיר. זה חזר לי ארבע פעמים וכיום טפו טפו אני בסדר. לקחתי את זה בפרופורציות. לא נשברתי ומעולם לא נתתי למחלה לנהל לי את החיים. אני צוחקת לה בפנים".

 יערה די סגני, מנהלת קשרי חוץ בחברה לתועלת הציבור ובלוגרית: "זה הזמן לפרוש כנפיים"

"זה קרה לפני שנתיים, בביקור שגרתי אצל רופאת המשפחה. היא שאלה כמה זמן יש לי את הגוש בצוואר, שלא ידעתי על קיומו. עברתי ניתוח באותה שנה. בהתחלה כעסתי על הגוף שבגד אך בהמשך הרגשתי שאני מוכנה לפרוש כנפיים. הורדתי במשקל, הלכתי ללמוד, התחלתי לכתוב ויצאתי לעבוד מחוץ לבית. עברתי מהפך חיובי".

 חגית זוארץ, זמרת: "סגרתי לסרטן את התריס"

"גיליתי את זה במקרה לפני כשנה כשבדקתי את מיתרי הקול שלי. הרופא מישש בלי קשר את אזור הבלוטה ושלח לאולטרסאונד. הייתי בשוק כשהתברר לי שזה סרטני. אני אופטימית חסרת תקנה, הייתה לי תחושה שאני מוגנת. היום כל זה מאחורי ולמדתי שאני יותר חזקה ממה שחשבתי. בחרתי את המשפט 'סגרתי לסרטן את התריס' כי אני מסתכלת רק על הטוב ושום דבר לא עוצר אותי".

חגית אברון, בעלת אתר פנאי וכותבת ספרים בתחום: "למדתי להשמיע את קולי"

"גיליתי את זה לפני שלוש שנים כשזה היה במצב מאוד מתקדם, ממש בדקה האחרונה. לא חטפתי את הסוג הקשה של המחלה אבל הוא הגידול היה סמוך למיתרי הקול. כרתו לי את העצב שם ונדרשה לי חצי שנה לחזור לדבר כמו שצריך. אני מאמינה שלא סתם הסרטן התיישב לי על הצוואר. בעבר לא השמעתי את דעתי ולמדתי להשמיע את קולי מתוך מקום של כבוד לעצמי".

עידו מימון, מפיק מוזיקלי: "סוף סוף אני כבר לא מפחד מהסוף"

"גיליתי את זה כשהייתי בטירונות בצבא, ב-2009. כשהטכנאי אמר 'יש לך גוש' זה היה הרגע הכי נורא בעולם. בסוף שיחררו אותי מהצבא. מה ששמר עלי ועזר לי לשמור על ראש נקי הייתה המוזיקה. יש משפט בשיר של נצ' נצ' שפותח את האלבום שלי: 'סוף סוף אני כבר לא מפחד מהסוף'.

רונית סימיונוביץ', עובדת ביחידת השירות של מי אביבים ואחותה של איריס טוסי: "אני מובילה, לא המחלה"

"בגיל 22 הרגשתי גוש ותוך שבועיים הייתי בחדר הניתוח. לא פחדתי כי ראיתי את אחותי ואמי מתמודדות עם המחלה. המשכתי בחיי, התחתנתי וילדתי. ב-2001 גילו לי גושים בגרון ועברתי עד כה שלושה ניתוחים. לא שקעתי במרה שחורה. קיבלתי את זה כחלק מגורלי אבל אני לא מובלת, אלא מובילה. כשזו הגישה בחיים הרבה יותר קל".

מילה בידני, עובדת בהייטק: "הפכתי לאדם רגוע יותר"

"גיליתי את המחלה בקיץ לפני שנתיים כשאמי נפטרה, כשישבתי ומיששתי לעצמי את הגרון. אחרי השבעה הלכתי לבדוק ואמרו לי שזה גידול. עברתי שני ניתוחים באותו מקום. הבנתי שזה יכול לקרות לכל אחד וצריך לקחת את החיים בפרופורציות. יצא לי טוב מכל הסיפור כי אם פעם הייתי טיפוס היסטרי עכשיו אני אדם יותר רגוע יותר".

פזית דישון, מהנדסת תוכנה בחברת סטארטאפ: "לא נעים, לא נורא"

"לפני פחות משנה עשו לי אולטרה סאונד ובמקרה גילו את הגוש. לא נכנסתי ללחץ וברגע שעברתי את הניתוח מבחינתי זה היה מאחורי. היה לי קשה יותר להתמודד עם הצלקת יותר מאשר עם המחלה עצמה. כשאני מביטה על התקופה, אני יכולה לומר שזה היה 'לא נעים אבל לא נורא'. אם כבר לקבל סרטן אז כזה".

עדן בן ארי, רכזת כוח אדם ורווחה: "אני לא מסתירה יותר צלקות"

"גיליתי את זה ב-2009 ובקיץ באותה שנה עשיתי כריתה מלאה וטיפול ביוד. אני לא חושבת שזה מקרי שהסרטן קרה בגרון, דרכו מתקשרים עם העולם. פעם נטיתי להסתיר ולהדחיק והיום כבר לא. שנה אחרי, בחתונה שלי, המאפרת ניסתה לשכנע אותי לאפר את זה אבל זה נראה מוזר וביקשתי שיהיה חשוף. החלטתי שאני לא מכסה יותר צלקות".

 למרות השכיחות העולה של סרטן בלוטת התריס, בארץ אין עמותת חולים. בימים אילו עסוקים בהקמת עמותה שכזאת שמטרתה לעזור לחולים ולבני משפחותיהם להתמודד עם המחלה. לשם כך הם זקוקים למתנדבים שיעזרו בהקמתה. נא לפנות במייל contact@holesinthenet.co.il ונעביר את הפניות לכתובת המתאימה.

נוסף על כך, פועלת קבוצה בפייסבוק וקבוצת תמיכה בפורום של תפוז הנקראת "סרטן בבלוטת התריס: תמיכה" המורכבת מרופאים בכירים ומחולים שחוו את המחלה על גופם ורוצים לעזור לחולים אחרים. היו מודעים לצוואר שלכם, מדהים מה שבלוטה כל כך קטנה יודעת לעשות – שימרו עליה.

קונספט וקריאייטיב: יסמין לוי. הפקת עדי הימלבלוי: צילום: אלכס ליפקין, איפור שיער: עומר אסף. הפקה: לי יפה. צילום: אלדד קרין, איפור ושיער: בר ברק, ע. איפור ושיער: קרן דולב, סטייליסטית: לימור ריהאנה, אסיסטנטית: שני אלקין. בגדים באדיבות קסטרו, מקעקע: גיא אמריו מ"Underground".

תודה רבה גם לרמי לוי שיווק השקמה על הסיוע האדיב.

לרגל חודש המודעות לסרטן בלוטת התריס, אורטל גושן, עדי הימלבלוי ואחרים מזמינים אותך להצטרף לפעילות חשובה: 1. השלימי את המשפט בתגובה: "שמרי על הצוואר שלך כי…" בהתייחסות לחבר או חברה. 2. תייגי את החברה ב-@ ופרסמי. 3. מעלים סטטוס דומה בחשבון הפייסבוק, האינטסגרם או הטוויטר שלך ומוסיפים את התגית.

פורסם באתר "Beok".

מתמודדת "האח הגדול 6" אורטל גושן, נאלצה לעזוב את הבית, כדי לעבור ניתוח לסרטן בבלוטת התריס.
עד כמה זה מסוכן? כל התשובות.

בתחילת השבוע כינסה מתמודדת "האח הגדול 6" אורטל גושן את חבריה לתכנית, וסיפרה להם כי עברה ביופסיה בבלוטת התריס, שתוצאתה מחייבת אותה לעבור ניתוח לכריתת בלוטת התריס. על מה בדיוק מדובר? האם נשקפת סכנה לחייה?

מהי בלוטת התריס וחשיבותה?

בלוטת התריס, שנקראת גם "בלוטת המגן" או התיירואיד (thyroid) נמצאת בתחתית הצוואר ומפרישה הורמון בשם תירוקסין, שאחראי על משק חילוף החומרים בגוף.

האם סרטן בבלוטת התריס נפוץ?

בהחלט כן. בישראל מדווח על 800 מקרים חדשים מדי שנה – מרביתם בנשים, הרבה מהם אצל נשים צעירות בעשורים ה-3 עד ה-5 לחייהן (בנות 20 ומשהו עד בנות 40 ומשהו). מבחינה זו, אורטל גושן בת ה-22, גם אישה וגם בעשור ה-3 לחייה – נופלת בדיוק לסטטיסטיקה.

כיצד מגלים אותו?

בדרך כלל הוא מתגלה באקראי, כשהמטופלת ממששת גוש בצוואר. כאשר הגוש גדול, הוא עלול לגרום לתחושת אי נוחות באיזור, לצרידות, לקושי בנשימה או בבליעה – ואז זה יכול להיות הסימן המחשיד. כך היה אצל גושן, שסיפרה כי במהלך המיונים לתוכנית, חשה בנפיחות חשודה בבלוטת התריס. במקרה של חשד לגידול בגודל של כ-1 ס"מ ויותר או כזה שיש לו סממנים מחשידים, ההמלצה היא לבצע ביופסיה לבלוטה.

מה זאת ביופסיה של בלוטת התריס?

זאת בדיקה שנעשית במרפאת הרופא, באמצעות דיקור של מחט עדינה (FNA – Fine Needle Aspiration), ובמהלכה לוקחים בזהירות כמה דגימות קטנות של רקמה מתוך הבלוטה. הן נשלחות למעבדה, ושם מסתכל עליהן היסטולוג מתחת למיקרוסקופ, כדי לאבחן אותן. זה היה השלב שבו נכנסה אורטל לבית האח – אחרי הביופסיה ולפני הפענוח שלה.

ומה משמעות הפענוח?

רק ביופסיה מהווה הוכחה ודאית וחד-משמעית לקיום סרטן בבלוטה. גם אם חשדנו קודם, מכל מיני סיבות קליניות, שמדובר בגידול (נגיד: נפיחות בצוואר, חשד במישוש על ידי הרופא ותלונה על צרידות) – רק הביופסיה תגיד בוודאות שזה אכן גידול, ומאיזה סוג בדיוק.

יש כמה סוגים של סרטן בלוטת התריס?

כן, בהחלט. הסוג הנפוץ ביותר, קרצינומה פפילרית (Papillary thyroid carcinoma), נחשב לגידול שאיננו אלים במיוחד. בנשים צעירות מתחת לגיל 45, אנחנו מצליחים היום ברפואה להגיע כמעט ל-100% ריפוי שלו (ברפואה אין 100% מלא בשום דבר, כמובן). אצל נשים מבוגרות יותר, שיעורי הריפוי יורדים במעט.

ופרט לסוג הזה?

בניגוד אליו, גידול שכיח הרבה פחות בשם קרצינומה אנאפלסטית (Anaplastic thyroid carcinoma) הוא אגרסיבי מאוד, מכפיל את גודלו כל כמה שעות (!!), והפרוגנוזה (התחזית להתפתחות המחלה) שלו היא עלובה מאוד, עם שיעורי ריפוי קטנים. קיימים עוד שני תת-סוגים של גידולי בלוטת מגן, שהם קטלניים פחות מקרצינומה אנאפלסטית – אבל לא עם סיכויי הבראה טובים כמו קרצינומה פפילרית.

גילינו סרטן בבלוטה – איך מטפלים בו?

הטיפול המרכזי הוא ניתוח לכריתת בלוטת המגן. מדובר בניתוח לא גדול באופן יחסי (לא ניתוח בטן לכריתת לבלב, למשל), שאורך כשעה עד שעתיים, ובמהלכו המנתח מנתק את הבלוטה מכלי הדם שמחוברים אליה, ומסיר אותה בעדינות מהצוואר. אם יש בלוטות לימפה חשודות באיזור (שייתכן והסרטן התפשט אליהן) – הן גם נכרתות. כעבור אשפוז של לילה עד שניים – החולה משוחררת לביתה.

זהו? ניתוח וגמרנו?

כמעט. חוץ ממעקב קבוע למשך כל החיים, כדי לוודא שהמחלה לא חזרה (באופן תיאורטי, גם אחרי ניתוח בידיים מיומנות, עלול להישאר תא סרטני בודד באיזור – וממנו הסרטן עלול להתלקח שוב), בדרך כלל נהוג לתת טיפול חד פעמי ביוד רדיואקטיבי.

יוד רדיואקטיבי?!

ממש ככה. תאי בלוטת התריס מאוד רגישים ליוד, ויכולים לרכז הרבה יותר יוד – מכל שאר התאים בגוף גם יחד. על היוד מרכיבים "טיל חכם" שהוא רדיואקטיבי, וכך הוא מחסל תאי סרטן. יוד רדיואקטיבי הוא מרכיב מרכזי בטיפול בסרטן הבלוטה כבר יותר מ-50 שנה, וכבר לפני 30 שנה פורסמו בספרות הרפואית מחקרים מדוקדקים שהוכיחו כי מי שנטלה את היוד הקטינה את סיכוניה לחזרת המחלה.

איך זה מתבצע?

היוד ניתן למטופלת בשתייה, ובימים שלאחריו היא קורנת מעט – ולכן אסור לה לשהות במחיצת תינוקות, ילדים ונשים בהריון. גם מבני הבית עליה לשמור על מרחק מינימלי של 3 מטרים. אחרי כן היא חוזרת למרפאה, מודדים את הקרינה שנפלטת ממנה באמצעות מונה גייגר – והטיפול מסתיים.

ומה עם ההורמונים שהבלוטה מפרישה?

ניתן לחיות היטב גם ללא בלוטת התריס – אבל צריך ליטול בזמן את התרופות וההורמונים שהמומחה לאנדוקרינולוגיה רושם למטופלת, ולהיות במעקב סדיר.

פורסם בפורטל "Beok"

לפני כשבוע נפטר מאמן קבוצת הכדורגל של ברצלונה, טיטו וילאנובה, מסרטן בלוטות הרוק. מהו סרטן בלוטות הרוק?

כיצד מאבחנים אותו ומהי טכניקת הטיפול החדשנית ביותר בתחום? כל התשובות בכתבה הבאה.

מאמן קבוצת הכדורגל של ברצלונה, טיטו וילאנובה, נפטר לאחרונה מסרטן בלוטת הרוק כשהוא בן 45 בלבד. במותו הוא מצטרף לכוכב ההיפ-הופ אדם יאוך, שנפטר לפני מספר חודשים מאותה המחלה.

מהו סרטן בלוטות הרוק?

מדי יום הגוף שלנו מפריש בין 1 ל-2 ליטר רוק, דרך 6 בלוטות גדולות (3 זוגות) ועוד מאות בלוטות קטנות, הפזורות במערכת הנשימה העליונה שלנו. הרוק מסייע להקל על בליעת ועיכול המזון, מאפשר לבלוטות הטעם לפעול (בלי רוק – פשוט לא נרגיש בטעמו של האוכל) ומגן על השיניים.

מרבית הגידולים בבלוטות הרוק מופיעים בבלוטות הגדולות ביותר – "בלוטת בת האוזן" או ה"פרוטיד" (parotid). הבלוטות הללו נמצאות בשני צידי הראש שלנו, קדמית ומתחת לאוזן (הן אלו שמתנפחות במחלת החזרת) – באחת מ-2 הבלוטות הללו התגלה הגידול אצל וילאנובה.

הרוב המוחלט (80%-90%) של הגידולים בבלוטות בת האוזן הם שפירים (לא סרטניים), ומיעוטם – ממאירים (כלומר: סרטניים). בישראל מדווח על כ-100 מקרי סרטן חדשים מסוג זה מדי שנה.
מה גורם לסרטן בלוטות הרוק? מדוע הוא הורג גברים צעירים? למדע ולרפואה עדיין אין תשובות מספקות לשאלות הללו. ידוע לכל כי עישון טבק מגדיל את הסיכון לסרטן הריאות וכי צלילה בקישון המזוהם מגדילה את הסיכון לכמה סוגי סרטן – אך עדיין לא ידוע מה גורם לסרטן בלוטות הרוק או אפילו מה מעלה את הסיכון ללקות בו.

במחקר שבוצע בארץ לאחרונה, נצפתה עלייה בשכיחות סרטן הפרוטיד ב-10 השנים האחרונות, והועלתה השערה ששימוש בטלפונים סלולריים אחראי לעלייה זו. השערה זו טרם הוכחה, והשפעת הקרינה הסלולרית על התפתחות סרטן עודה נמצאת במחלוקת בקרב המומחים בתחום. באופן כללי, סרטן בבלוטות הרוק מהווה 1% מהסרטנים ו-7% מהסרטנים באזור הראש והצוואר.

אבחון סרטן בלוטות הרוק:

אבחון סרטן בלוטות הרוק מתבצע בדרך כלל בעקבות סימנים קליניים (כמו נפיחות או גוש באזור), וכולל בד"כ ניקור (FNA – Fine Needle Aspiration) כדי לבצע ביופסיה. דימות, ובייחוד MRI, יעיל בהדגמת רקמות רכות, ולכן מועדף על פני CT בתהליך האבחון של גידולי פרוטיד.

טיפול בסרטן בלוטות הרוק:

הטיפול המרכזי (ופעמים רבות הבלעדי) בגידולי בלוטת הרוק – הן השפירים והן הממאירים – הוא ניתוח לכריתת הבלוטה. הכריתה נעשיית בהרדמה כללית תחת ניטור עצב הפנים שנמצא בסיכון בניתוח (אם כי נמוך בד"כ). במקרים נבחרים מוסיפים לאחר הניתוח טיפולי קרינה (רדיותרפיה).
גם גידולים שפירים מהווים התווייה לניתוח לכריתת הבלוטה, וזאת משום שהם עלולים להפוך לממאירים ברבות השנים (כלומר, לעבור "התמרה סרטנית"). לכן מקובל להמליץ על כריתתו בשלמות של כל גידול שמתגלה בבלוטת הרוק.

עד כה, הטכניקה הסטנדרטית בניתוח להסרת בלוטת הפרוטיד הייתה בשיטת "חתך בלייר" (Modified Blair Incision). בשיטה זו, המנתח מבצע חתך מאזור האוזן ולאורך קו הלסת ועד לצוואר, על מנת לחשוף עצבים חשובים בפנים כדי להימנע מלפגוע בהם במהלך הסרת הבלוטה.
למרות שהניתוח בשיטה זו מבוסס ויעיל, לאחרונה נבחנת מחדש טכניקת הניתוח משיקולים אסתטיים (שהרי הניתוח הוא בפנים, וצלקת עלולה לבלוט), וכיום קיימות שיטות חתך חלופיות.

טכניקה חלופית כזו, היא חתך שמבוצע בסגנון "מתיחת פנים" (facelift incision – FLI). חתך כזה נמשך מהגבול העליון של האוזן, לאורך מתווה האוזן ועד לאזור אחורי האוזן והראש. שיטה זו צברה פופולריות רבה בשל יתרונותיה הקוסמטיים, למרות שהחתך המבוצע אינו בהכרח קצר יותר מהטיפול הסטנדרטי.

לאחרונה פותחה טכניקה חדשה המציעה חתך מינימלי (Mini Incision) לאורך מתווה האוזן, שאינו מתמשך עד קו השיער. שיטת "מיני החתך" הזו יעילה באותה מידה של הניתוח הסטנדרטי ואף מציעה יתרונות העולים על הטכניקות האחרות: החלמה מהירה יותר, קיצור משך האשפוז והקטנת הסיכויים לצלקות ונפיחות באזור החתך.

למרות היתרונות הקוסמטיים של הטכניקות החלופיות הללו, מנתחים רבים עדיין נרתעים מלנתח באמצעותן כשמדובר בהסרת גידולים בפרוטיד, מחשש לפגוע בעצב הפנים. יש להדגיש שהניתוח בשיטות אלו איננו מסוכן יותר, אך הוא בהחלט דורש מיומנות וניסיון של המנתח. יחד עם זאת, קיימות קליניקות ייעודיות המתמחות בניתוחים להסרת בלוטות רוק, בהן שיטת החתך המינימלי נפוצה.

הפרוגנוזה (תחזית לריפוי המחלה) תלויה מאוד בשלב שבו המחלה התגלתה (מ-1 – הקל ביותר; ועד 4 – כולל גרורות מרוחקות). כמובן, ככל שמתגלה מחלה קטנה יותר ובשלב מתקדם פחות- כך גדלים סיכויי הריפוי והפרוגנוזה חיובית יותר.

סיכויי החלמה והישנות המחלה:

הימנעות מהישנות הסרטן (התפתחות סרטן בבלוטה לאחר תהליך של ריפוי והחלמה מהסרטן הראשוני) היא השיקול המרכזי החשוב ביותר בטיפול בחולים שעברו ניתוח להסרת הפרוטיד, ואמנם נדיר למצוא בה הישנות של גידול שפיר. הישנות הגידול משפיעה על שיעורי ההישרדות ארוכת הטווח של החולים.

סיכוי נמוך לחזרה של הגידול לאחר החלמה מהמחלה, מגדיל את שיעורי ההישרדות ארוכת הטווח. שיעור זה תלוי בגורמים נוספים כגון: סוג הגידול, ביכולת של הגידול לשלוח גרורות ובשלב שבו הוא נמצא בעת הניתוח.

הנתונים הכלליים לגבי כל החולים בכל השלבים, להישרדות ל-5 שנים מיום האבחון עומדים על 62% (היינו, כמעט שני שלישים מהחולים ימצאו את עצמם בחיים – 5 שנים לאחר שאובחנו עם סרטן בלוטות הרוק). הנתונים לגבי חולים שאצלם הייתה חזרה (הישנות) של המחלה לאחר הניתוח והטיפולים נמוכים יותר, ועומדים על הישרדות של 37% ל-5 שנים.