Category Archives: ראש וצוואר

פורסם באתר "דוקטורס אונלי".

"לא תמיד חייבים לרוץ לנתח גידולי בלוטת המגן של פחות מ-1 ס"מ"
כך עולה מכנס החברה לכירורגיית ראש-צוואר, שנערך בחודש שעבר, בו הוצגו קריטריונים סונוגרפיים מסויימים המאפשרים להימנע מניתוח.

גידולים בבלוטת המגן (התיירואיד) הם אחד מסוגי הסרטן השכיחים ביותר, עם 800 חולים חדשים שמתגלים בישראל בכל שנה. ההסתמנות הקלאסית של הגידול היא גוש לא רגיש, שנע בבליעה, וממוקם בחלק האמצעי-תחתון של הצוואר. על פי הפרוטוקולים הנוכחיים, יש לבצע אצל מטופל שנתגלה אצלו גידול תיירואיד כריתה רדיקלית של הבלוטה (Thyroidectomy) ולאחר מכן לטפל בו באמצעות מתן יוד רדיואקטיבי באופן פומי בטיפול ביתי, וכמובן לעקוב אחר סימנים להישנות.

על פי הגישה החדשה, שמבוססת על נתונים מחקריים, חולים עם גידולים ממאירים בבלוטת התריס שקטנים מ-1 ס"מ ומציגים את אותם סממנים בדימות – יכולים להימנע מניתוח ולהסתפק במעקב בלבד, ואפילו אין צורך לשלוח אותם לביופסיה.

"זוהי גישה חדשה יחסית", מדגיש ד"ר חפץ, "ויש צורך לבחון אותה לאורך זמן, אם כי התוצאות הראשוניות שלה בהחלט נראות מבטיחות, ועשויות למנוע ניתוחי צוואר מיותרים".

על פי גישה זו, גם מקרה של הישנות מיקרוסקופית של גידול כזה (כלומר: גידול תיירואיד שבעקבות גילויו נכרתה בלוטת המגן כולה, ולאחר מכן הוא חזר מיקרוסקופית לבלוטת לימפה), אינו מחייב ביצוע של ניתוח מיידי לכל חולה (ואפילו לא ניקור) – ומספיק לבצע מעקב אחריו.

הקלינאים שהרצו בכנס הדגישו, כי גם גישה זו היא חדשה ומחקרית, וטרם נכנסה לפרוטוקול הטיפולים המחייב. לדבריהם, יש לבחון אותה בזהירות הראויה. כיום, על פי הפרוטוקולים הנוכחיים, זיהוי של הישנות גידול מליגני לאחר ניתוח, מחייבת ביצוע של ניתוח חוזר, כדי לנקות את האיזור מתאי גידול ומגרורות מקומיות.

תחום מעניין נוסף שגם בו, כך נראה, ניתן לחסוך מהחולה ביצוע של פרוצדורה פולשנית, הוא סרטן האפיתל הקשקשי, שחזר לאחר טיפולי כימותרפיה ורדיותרפיה משולבים.

מההרצאות שניתנו בכנס, עולה כי גם אם יש רושם קליני של גידול שארתי בצוואר (בעקבות מישוש או דימות), אין לשלוח את החולה מייד לבצע דיסקציה צווארית, ומומלץ, קודם לכן, לבצע PET-CT. במידה ואין בגוש הצווארי קליטה – ניתן לחסוך מהחולה את ביצוע הניתוח.

בכנס, שנערך בים המלח בחודש שעבר, השתתפו בכירי הרופאים בתחום בישראל, לצד מומחים בעלי שם עולמי, כולל שלושה נשיאים לשעבר של החברה לכירורגיה ואונקולוגיה של ראש צוואר בארה"ב. אלו כללו את: ג'אטין שאה (Jatin Shah), מנהל המחלקה לניתוחי ראש-צוואר ב"ממוריאל סלואן קייטרינג" בניו יורק; אשוק שאשא (Ashok Shaha), מנתח בכיר באותה מחלקה; ופרופ' ג'יזס מדינה (Jesus Medina) המכהן גם כיו"ר ה-Triological Society היוקרתית (המאגדת רופאים העוסקים בלרינגולוגיה, רינולוגיה ואוטולוגיה).

פורסם באתר "Doctors".

לאחר שנים ארוכות של התמודדות עם המחלה, נפטר אתמול השחקן המפורסם. המחלה נובעת לרוב מעישון. כיצד מאבחנים סרטן גרון וכיצד מטפלים בו?

השחקן והקומיקאי הישראלי ספי ריבלין הלך אתמול (ג') לעולמו, בתום מלחמה ארוכה במחלת הסרטן. ריבלין היה בן 66 במותו. בשנים האחרונות המשיך להופיע במתכונת מצומצמת, וגם כשהתקשה לדבר, דמותו הייתה חלק מהחיים הציבוריים בישראל, עד שנדם קולו. 

כיצד מאבחנים את סרטן הגרון? 

"חולים רבים מגיעים לרופא בפעם הראשונה בגלל צרידות שלא עוברת", מסביר ד"ר אבי חפץ, מנהל היחידה לכירורגיה ואונקולוגיה של ראש צוואר באסותא ויו"ר לשעבר של החברה לכירורגיה ואונקולוגיה של ראש צוואר. "ההשפעה על הקול ניכרת מכיוון שהגידול שכיח באזור מיתרי הקול. כדאי להגיע לאבחון מוקדם ככל האפשר, מכיוון שבשלב זה שיעור הצלחת הטיפול עומד על כ-90 עד 95 אחוז. לעומת זאת, כשחולה מגיע עם גידול נרחב יותר, סיכויי ההחלמה הם מתחת ל-50%".

לדברי ד"ר חפץ, סוגי הטיפול משתנים לפי השלב שבו התגלה הסרטן. בשלב הראשוני ניתן לכרות את הגידול באמצעות לייזר ללא קרינה וללא חתך. בשלב זה כאמור סיכויי ההבראה המלאים גבוהים ואיכות הקול בדרך כלל תישמר. 

"בשלב מעט מתקדם יותר שבו קשה לכרות את הגידול בשלמותו באמצעות הלייזר, הטיפול המומלץ הוא באמצעות קרינה, עם או בלי כימותרפיה. בצורה זו ניתן לחסוך את הצורך בניתוח של כריתת גרון חלקית או מלאה. בשלבים מתקדמים מוסיפים כימותרפיה או טיפולים ביולוגיים, ושילוב זה נועד לחסוך כריתת גרון מלאה".

בשלב המתקדם ביותר של המחלה, כאשר טיפול קרינתי כימותרפי לא מצליח להתמודד עם המחלה, ניתן לכרות את כל קופסת הקול. בניתוח זה נעשה חיבור של קנה הנשימה לצוואר, כך שהחולה נושם ישירות לקנה ולריאות. מכיוון שכריתה כזו פוגעת ביכולת הדיבור, כיום ניתן להשתיל תותב דיבור בקיר המשותף בין הקנה לוושט. לאחר אימון קצר המטופל מצליח לדבר בצורה מובנת, אפילו בטלפון. אף שכריתת גרון היא הפתרון הכי קיצוני לבעיה, מדובר בניתוח מצוין מבחינה אונקולוגית, שנותן לחולה סיכוי לשרוד את מחלת הסרטן. במקרה שישנן גרורות מרוחקות, לרוב בריאות, הטיפול הוא כללי-כימותרפי וסיכויי ההחלמה למרבה הצער נדירים ביותר.

איך למנוע את המחלה?

"כמו בכל גידול סרטני, הטיפול הטוב ביותר הוא הטיפול המונע", מסביר ד"ר חפץ, "כלומר במקרה של סרטן הגרון – בעיקר הימנעות מעישון". לפי הסטטיסטיקה, רוב החולים שלוקים בסרטן הגרון מעשנים או עישנו בעבר. העישון מגביר את הסיכון לסרטן הגרון, מערכת הנשימה העליונה והריאות פי 5 עד 15, ועישון בשילוב אלכוהול אף מעלה את הסיכון.

גידולי הלסת העליונה אינם שכיחים, גידולים אלו נוצרים בד"כ ממקור האפיתל הקשקשי (Squamous epithelium) המצפה את רירית הסינוס שמצוי בתוך הלסת (Maxillary sinus) או הרקמות הרכות והגרמיות של הלסת והשיניים.

הגידולים עלולים לגדול זמן רב עד לגילויים מכיוון שהם יכולים לגדול בתוך הסינוס עד למימדים גדולים לפני שיגרמו להפרעה כלשהי שתגרום לחולה להגיע לבדיקה. סרטן הלסת העליונה הינו לכן מסוכן מכיוון שלעיתים שכיחות מתגלה בשלב מתקדם של המחלה.

סוגי הסרטן השכיחים יותר הינם סרטן האפיתל הקשקשי (squamous cell carcinoma) שמקורו ברירית האף והסינוסים, סרטן הרקמות הרכות (sarcoma), וסרטן שמקורו בבלוטות הרוק המצויות בדופן הלוע, האף והסינוסים(Minor salivary gland carcinoma).

גידולי לסת עליונה שפירים הינם נדירים יחסית. ציסטות בתוך הסינוס הינן ממצא שכיח ורובן תוצאה של רטנציה של הפרשות (retention cysts). אלו שכיחות מאוד, קלות לאבחנה ואינן מצריכות כל טיפול.

גידולים שפירים של הלסת הינם נדירים יחסית והטיפול בהם הינו כמעט תמיד כריתה כירורגית של הגידול בגישה אנדוסקופית דרך חלל האף.

גידול מסוים של חלל האף והסינוסים מצדיק התייחסות נפרדת. שמו של הגידול: inverted papilloma עקב מבנהו הפתולוגי. נטייתו של גידול זה שהינו שפיר מכיוון שאינו שולח גרורות אך נוטה להרס מקומי ניכר.

באחוז קטן הגידול עלול להפוך לגידול ממאיר מסוג SCC. הטיפול המומלץ לגידול זה הינו כריתה כירורגית רחבה ע”י מקסילקטומיה חלקית (Medial maxillectomy). לאחרונה מבוצע גם ניתוח זה בגישה אנדוסקופית תוך זיהוי אזור האחיזה של הגידול בלסת- אזור שבד”כ מוגבל לגבעול קטן, וכך כריתת הגידול בשלמותו. אחוזי ההישנות של הגידול לאחר ניתוח יעיל ומתוכנן בקפידה הינם נמוכים ביותר.

הטיפול המקובל לרוב גידולי הלסת העליונה הממאירים הינו כריתת לסת מלאה (Radical Maxillectomy)- דהיינו כריתת לסת עליונה חד צידית כולל השיניים באותו הצד של הלסת,החתך עובר בפנים בתוך קפלי עור קיימים (לדוגמא – תמונה 1).

לאחר הניתוח החולה יתוכנן כמעט תמיד גם לטיפול קרינתי.

תמונה 1: ניתוח דרך קפלי עור קיימים

שיחזור החסר מתבצע לרוב ע”י פלטת שיניים בעלת מבנה מיוחד האוטם את חלל הסינוס (שפתוח כעת ללוע ולאף) ונקראת obturator.

תמונה 2: מצב אחר כריתת לסת עליונה עם חלל הסינוס פתוח ללוע

שחזור החסר, עם אובטורטור שאוטם את החלל הניתוחי ובעזרתו אנו משיגים תפקוד תקין לחלוטין של הלוע בדיבור ובאכילה.(לדוגמא – תמונה 3).

תמונה 3: שיחזור החסר ע”י פלטת שיניים obturator האוטם את חלל הסינוס

תמונה 4: חצי שנה אחר ניתוח- שחזור מתלה חופשי אחרי כריתת לסת עליונה

גילוי מוקדם של המחלה קשה ומצריך ערנות מיוחדת של הרופא המטפל.

יש לשים לב לסימנים לכאורה סתמיים כגון שיניים רופפות, איבוד תחושה בפנים לאורך עצבוב V2, דימום מהאף, בלט של הלחי, ראיה כפולה (דיפלופיה) ועוד.

לעיתים הגידול פורץ דרך העור וחשוד לגידול עורי אך בבדיקות הדמייה ניתן לראות את מימדי הגידול האמיתיים.

הערכה טרום ניתוחית של חולה עם גידול ממאיר של לסת עליונה מצריך בדיקת א.א.ג. מדוקדקת כולל בדיקה עם סיב אופטי, בהמשך יש צורך בביופסיה לצורך אבחנה נכונה לפני קביעת הטיפול הנבחר,לפני הניתוח יש צורך בהדמייה כולל הן CT והן MRI עם חומר ניגודי.

לפני ניתוח רדיקלי כגון Radical maxillectomy אנו נוהגים לבצע PET-CT על מנת לשלול פיזור גרורתי (בד”כ לריאות) של הגידול ולהימנע מתחלואה ניתוחית קשה ומיותרת במקרה של מחלה גרורתית.

סרקומה של המקסילה נדירה יותר מ SCC אך שכיחה יותר בילדים. הטיפול לרוב סוגי הסרקומות (בעיקר לשכיחה בהם מסוג אוסטאוסרקומה – osteosarcoma) הינו כריתה כירורגית ולאחריה קרינה+כימותראפיה. סיכויי ההחלמה תלויים בהצלחת המנתח לבצע כריתה בגבולות שליליים.

פורסם בעיתון "הארץ".

מותו של חבר להקת הביסטי בויז הגביר את החשש מסרטן בלוטות הרוק, מחלה שנקשרה גם לשימוש הגובר בטלפונים סלולריים.

לאחרונה נכנס לחדרי חולה רועד מפחד, כמו רבים מהחולים שנכנסים ליחידה לכירורגיה ואונקולוגיה של ראש צוואר. כשמישש לעצמו גוש בפנים, היה משוכנע שיש לו סרטן בבלוטות הרוק כמו לחבר להקת הביסטי בויז אדם יאוך (Adam Yauch). לאחר בדיקה הרגעתי אותו שהממצא אינו חשוד במיוחד כממאיר ונראה יותר כגוש שפיר השכיח ביותר בבלוטה זו. ניקור אישר בסבירות גבוהה את האבחנה של הגידול השפיר והחולה יעבור ניתוח לכריתת הגידול וישוחרר מן הסתם לביתו למחרת ללא סיבוכים.

מותו של חבר להקת הביסטי בויז במאי השנה מסרטן בלוטות הרוק, והוא בן 47 בלבד, העלה את הנושא לסדר היום ובמקביל את רצון הציבור להבין את המחלה. בלוטות הרוק מחולקות לגדולות וקטנות. הגדולות הן בלוטת הפרוטיד (בת האוזן) המצויה קדמית ומתחת לאוזן, הבלוטה התת-לסתית שמצויה מתחת ללסת והבלוטה התת-לשונית המצויה ברצפת הפה. בנוסף יש מאות בלוטות קטנטנות הפזורות בכל מערכת הנשימה והבליעה העליונות. תפקידן של בלוטות אלו הוא להפריש רוק שחיוני לתהליך הלעיסה התקין. חסר ברוק עלול לגרום להפרעה בלעיסה, וגם בחוש הטעם, ולהוביל להתפתחות עששת. מחלות בלוטות הרוק מגוונות וכוללות זיהומים, אבנים, מחלות חיסוניות וגידולים שפירים וממאירים.

גידולי בלוטות הרוק שכיחים יותר בבלוטת הפרוטיד ובה רובם המוחלט (כ-80-90 אחוז) שפירים. בבלוטה התת-לסתית כ-50 אחוז מהגידולים ממאירים ובבלוטות התת-לשוניות והקטנות רוב הגידולים ממאירים, אך לשמחתנו הם נדירים ביותר.

לפני שלוש שנים דווח מחקר ישראלי, שהדגים עלייה משמעותית בשכיחות סרטן הפרוטיד בשנים האחרונות והועלתה השערה ששימוש בטלפונים סלולריים אחראי לעלייה המדאיגה, אם כי השפעת הקרינה הסלולרית על התפתחות סרטן נמצאת במחלוקת בקרב מומחים. נכון להיום אין עדות ברורה לכך ששימוש בטלפון סלולרי מגביר את הסיכוי לסרטן בלוטת הפרוטיד. גורמי סיכון אחרים להתפתחות סרטן זה הם קרינה מסיבות שונות, כגון קרינה שספגו עולים שעלו לארץ בשנות החמישים כטיפול לגזזת או קרינה שלה נחשפו אזרחי אוקראינה באסון צ'רנוביל.

אבחנת גידול בבלוטות הרוק נעשית בדרך כלל במישוש הגוש. לרוב יופנה החולה לניקור הגוש במחט עדינה לצורך ביופסיה, תחת הכוונת אולטרה-סאונד צווארי. דיוק בדיקה זו באבחנת גידולים ממאירים בבלוטות גבוה ועומד על כ-80-90 אחוז. במעט מקרים מומלצת הדמיה נוספת טרום-ניתוחית, ואז נבצע CT או MRI להגדרה טובה יותר של גבולות הגידול ומידת התפשטותו. האינדיקציה לכריתת גידולי הבלוטות איננה נובעת מממצא בבדיקות ההדמיה, אלא מעצם קיומו של הגידול ומהאפשרות שלו להיות ממאיר כבר באבחנה או להפוך לכזה עם השנים.

הניתוח יכול להתבצע בחתכים קטנים יותר ולשמור על תוצאה אסתטית טובה עוד יותר. יש לציין שגם גידולי הפרוטיד השפירים נוטים לעתים להישנות בשדה הניתוחי ולעתים להפוך לממאירים לאחר שנים. לכן מקובל להמליץ על כריתת הגידול בבלוטות הרוק בשלמותו. המהלך לאחר ניתוח לרוב קצר ואם הניתוח מתבצע כהלכה והגידול נכרת בשלמותו – סיכויי הישנות הגידול נמוכים ביותר. במקרים של גידולים סרטניים אגרסיביים, מקובל לאחר הניתוח לטפל בחולה בהקרנות כדי להקטין עוד יותר את סיכויי ההישנות, ולשמור על אזורים הסמוכים לבלוטות בשיטות חדשניות של קרינה המקובלות כיום.

פורסם בתכנית "חיים בריא"- ערוץ 10.

בלוטות הרוק אחראיות להפרשת הרוק ללוע הן במנוחה והן בעת ארוחות. בלוטות הרוק מחולקות לפי גודלן למספר קבוצות:

1. בלוטת בת האוזן (פרוטיד)- מוכרת לציבור כבלוטה שמתנפחת במחלת החזרת. הבלוטה מצויה קדמית ומתחת לאוזן ועצב הפנים עובר דרכה ומחלקה לאונה השטחית והעמוקה. רוב גידולי בלוטת הפרוטיד הינם שפירים (כ 80%) וסה"כ גידולי הבלוטה הם השכיחים ביותר מבין כל סוגי בלוטות הרוק.

2. הבלוטה התת ליסתית- מצויה מתחת ללסת התחתונה. הענפים התחתונים של עצב הפנים עוברים שטחי לבלוטה זו. כ 50% מגידולי בלוטה זו הינם שפירים וחלקם האחר ממאיר.

3. גידולי בלוטת הרוק התת לשונית – מצויה ברצפת הפה. מרביתם של גידולי הבלוטה הינם ממאירים.

4. בלוטות הרוק הקטנות (minor)-ישנן מאות בלוטות רוק קטנות הפזורות בכל מערכת הנשימה העליונה ובעיקר בחלל הפה והלוע. רובם המכריע של גידולי הבלוטות האלו הינם ממאירים.

גידולי הפרוטיד מהווים את מרבית גידולי בלוטות הרוק ולאחר מכן בלוטת הרוק התת ליסתית ולכן נתרכז בשני אלו.

גידולי בלוטת הפרוטיד הינם שפירים ברובם (כ 80%) והשכיח ביותר הינו גידול מסוג אדנומה פלאומורפית (pleomorphic adenoma). גידול זה נוטה לגדול עם הזמן עד למימדים גדולים ביותר. מכיוון שאינו גורם לכאב, האבחנה הינה לרוב עקב הופעת גוש באזור הקדמי/תחתון לאפרכסת. אבחנת הגידול נעשית ע”י ניקור עם מחט עדינה (בד”כ תחת הכוונת אולטרה-סאונד) אך יש לציין, שהניקור אינו חד משמעי בגידולי בלוטות הרוק ועלולה להיות טעות אבחנתית. הניקור מדויק יחסית לאבחנה של גידולים שפירים מגידולים ממאירים ופחות בקביעת הסוג המדויק של הגידול, אך תיתכן גם טעות באבחנה בין גידול ממאיר לשפיר ולכן חשובה ביותר בדיקת החולה ע”י רופא מיומן מכיוון שלעיתים קרובות ניתן כבר במישוש לחשוד בגידול ממאיר ולהתקדם מהר יותר לניתוח.

בדיקות הדמיה אינן נחוצות לפני ניתוח ברוב מקרי גידולי בלוטת הפרוטיד אך במקרים בהם הגידול מקובע לסביבתו או עמוק וקשה לניוד במישוש (שוב ההתרשמות הקלינית של המנתח חשובה ביותר) ישנה התוויה לביצוע CT או MRI כדי לאבחן חדירת הגידול לחללים עמוקים יותר.

לאחר שלב האבחון, קיימת המלצה לכריתת הגידול משתי סיבות עיקריות; האחת חשש לטעות באבחון גידול ממאיר כשפיר (בביופסית מחט עדינה), והשנייה הינה הנטייה של אדנומה פלאומורפית (הגידול השפיר השכיח בבלוטה זו) להתמרה ממאירה עם השנים. לאחר שנים רבות, קיימת התמרה כזו בחלק ניכר מהחולים והגידול הממאיר- עלול להיות אגרסיבי ביותר. לכן לאחר זיהוי גידול בפרוטיד והכנה מתאימה- אנו כבר מתכננים את החולה לניתוח.

כריתת בלוטת הפרוטיד מתבצעת בהרדמה כללית . נעשה חתך בפנים המזכיר חתך של מתיחת פנים ומתמזג יפה עם קפלי העור. ניתן כיום להסתפק בחתכים קטנים יחסית. דרך החתך אנו מזהים ראשית את עצב הפנים כדי להקטין- ככל האפשר את הסיכון לפגיעה בעצב בזמן הניתוח. לאחר זיהוי העצב אנו כורתים את הגידול עם רקמה תקינה של בלוטת רוק סביבו (המשמשת כגבול ביטחון לכריתתו המלאה של הגידול) תוך שמירה על שלימות עצב הפנים. כישלון בכריתה מלאה של הגידול, מעלה לעין ערוך את הסיכוי להישנות הגידול (תופעה השכיחה בגידול מסוג אדנומה פלאומורפית שלא נכרתה בשלמות).

שבוע – לאחר כריתת גידול חוזר (אדנומה פלאומורפית) של גוף הפרוטיד

שבוע – לאחר כריתת גידול חוזר (אדנומה פלאומורפית) של גוף הפרוטיד

כחודש – לאחר כריתת גידול בגוף בלוטת הפרוטיד.

גידולי הפרוטיד מצויים בד”כ (90%) שטחי לעצב הפנים – דבר המקל על כריתתם. כאשר הגידול מצוי עמוק לעצב, יש לכרות את האונה השטחית של הבלוטה (או להזיזה הצידה) ואז להפריד את העצב מהאונה העמוקה ולכרות את הגידול תוך שמירה על העצב, שמצוי אז בסיכון גבוה יותר. עדיין ברוב המוחלט של המקרים יש ביכולתנו לשמור על עצב הפנים שיתפקד באופן מלא לאחר הניתוח.

לא ניתן לקבוע בוודאות את מיקומו של הגידול יחסית לעצב הפנים לפני הניתוח, מכיוון שלא ניתן להדגים את העצב באמצעי הדמיה. לכן, בכל ניתוח בלוטת הפרוטיד- יש להיות ערוכים לכריתת אונה עמוקה של הבלוטה ולהפרדה עדינה של עצב הפנים. הניתוח מתבצע תוך מעקב צמוד של עצב הפנים כולל בעזרת ניטור חשמלי של העצב. לעתים נדירות ביותר, מעורב העצב בגידול ואז האבחנה הסופית בד”כ תהיה גידול ממאיר של הבלוטה. במקרה מעורבות העצב בגידול, יש להיות ערוכים לכריתת העצב ולשחזורו המיידי- וכמובן שגם זו פעולה שיש להיערך לה בכל ניתוח כריתת פרוטיד.

סה”כ הסיכון לעצב הפנים בניתוח כריתת פרוטיד הינו נמוך ומרבית השיתוקים הינם זמניים וחולפים תוך מספר שבועות עד חודשים. במקרה של שיתוק מלא של עצב הפנים מייד לאחר הניתוח- יש מקום לשקול ניתוח מיידי בניסיון לשחזר עצב שייתכן ונחתך במהלך הניתוח. התוויה זו ניתנת אך ורק ע”י הרופא המנתח שיודע בדיוק מה מצבו של העצב בניתוח ובמידה וחש ביטחון בשלמות העצב, אזי אין כל צורך בניתוח נוסף ומיותר.

המהלך אחר ניתוח פרוטיד שיגרתי, כולל שליפת נקז קטן ושחרור יום עד יומיים לאחר הניתוח. שליפת תפרים לאחר כ 5-7 ימים.

הסיכון לעצב הפנים נמוך ובכריתת פרוטיד שגרתית אינו עולה על 1-2%. הסיכון בגידול ממאיר ומתקדם הינו כמובן גבוה יותר ובד”כ ניתן להעריך את דרגת הסיכון הניתוחי לעצב הפנים עוד טרם הניתוח.

בבלוטה זו הסיכון לגידול ממאיר עולה ל 50% כשהגידול השכיח הינו מסוג Adenoid cystic carcinoma. הגידול השפיר השכיח ביותר בבלוטה זו הינו האדנומה הפלאומורפית, בדומה לבלוטת הפרוטיד. האבחנה והאינדיקציה לניתוח בגידול זה דומים לבלוטת הפרוטיד וקיימת אינדיקציה לכריתת כל גוש בבלוטה זו בלא קשר לתוצאת הניקור. המידה והניקור חשוד לגידול ממאיר, או אם יש חשד קליני לגידול ממאיר- יש שמבצעים בו בעת כריתת בלוטות לימפה באזור הבלוטה כדי להשלים לכריתה מלאה יותר (Level I Neck Dissection).

כחודש- לאחר כריתת בלוטת רוק תת ליסתית משמאל.

1. פגיעה בעצב הפנים: הינה כמובן הסיכון המשמעותי ביותר.

הטיפול הראשוני בפגיעה ושיתוק מוחלט של העצב הינו שמירה על העין מהתייבשות (עקב חוסר מיצמוץ והעדר המנגנון ששומר על לחות העין). טיפול זה כולל טיפות של דמעות מלאכותיות במשך היום וסגירת העין הלילות.

מכיוון שברוב החולים השיתוק יחלוף ללא כל טיפול תקופה של מספר חודשים- אין צורך בכל טיפול אחר בתקופה זו.

בשלב מאוחר יותר ישנם ניתוחים לשיפור המצב כגון שתל לעפעף העליון העוזר לו להיסגר טוב יותר ולנוע התייבשות העין או מגוון ניתוחים אסטטיים המיועדים לשיפור מראה הפנים המשותקות.

2. דלף רוק: מצב בו רקמת בלוטת הפרוטיד שנותחה ונותרה מפרישה רוק וזה מתאסף מתחת לעור. סיבוך זה אינו נדיר ומצריך שאיבות חוזרות של הנוזל ולחץ על האזור המנותח (חבישת לחץ) עד להעלמות התופעה (בכל המקרים).

3. הרדמות תנוך האוזן והאפרכסת: נובע מפגיעה בעצב תחושתי שעובר קרוב לזנב הבלוטה וקשה לשימור. מצב זה קל ולא מצריך כל טיפול. התחושה משתרת עם הזמן.

אין כל הכנה מיוחדת לניתוח זה.

ההכנה להרדמה כללית כוללת צום של כ 6 שעות טרם הניתוח ומים צלולים עד 3-4 שעות טרם הניתוח.

לציין שלעיסת מסטיק דינה כאוכל ועלולה לגרום לדחיית הניתוח באם בוצעה ב 6 שעות שטרם הניתוח.