פורסם באתר "Mako".
פורסם באתר "Mako".
בפרק שישודר הערב בערוץ 24 בתוכנית "להיות זמרת", אביבה תבורי מגלה בעיה במיתרי הקול שמאיימת על עתידה כזמרת. בדקנו מה קורה כשמיתרי הקול שלנו נפגעים ואילו טיפולים יכולים לשקם אותם.
בפרק שישודר הערב ב"להיות זמרת", אביבה תבורי – בת זוגו לשעבר של שימי תבורי ואימו של בן-אל – מבקרת אצל הרופאה, המבשרת לה חדשות רעות לגבי מיתרי הקול שלה. הבעיה במיתרי הקול של אביבה עשויה למנוע ממנה לשיר בעתיד ואף מצריכה לעבור ניתוח.
גם כשאין בעיה רפואית מסוימת במיתרי הקול שלנו, עם הזמן הם נשחקים וגורמים לקול שלנו להישמע פחות טוב ויציב. עם הגיל נותנות השנים את אותותיהן גם במיתרי הקול, בדיוק כמו עור הפנים שבצעירותנו נראה מתוח, בריא, נקי מכתמים וחלק, אך עם הזמן מופיעים דלדול, רפיון וצלקות של פצעים שהגלידו.
אישה שמזוהה בטלפון כגבר, צעירה שנשמעת "זקנה מכפי גילה" או גבר שקולו הפך גבוה וצפצפני, או לחילופין נשמע חולה ועייף למרות שהוא מרגיש מצוין – אלה רק חלק מהתסמינים הנובעים מפגיעה במיתרי הקול. מעבר לבעיה הרפואית, אותם אנשים נתקלים גם בקשיים אישיים, כאשר הדימוי העצמי שלהם נפגע והם חוששים ליצור קשרים חברתיים. טיפולים ייחודיים לשינוי והצערת הקול משיבים את החיוניות למיתרי הקול, מחזקים אותם ועשויים להחזיר את הגלגל לאחור.
מיתרי הקול הם זוג שרירים מצופים בשכבות רכות, אשר ממוקמים מעל קנה הנשימה. כשאנחנו נושמים הם פתוחים לרווחה והאוויר יכול לעבור דרכם, וכשאנחנו מפיקים קול או מדברים, המיתרים נצמדים והאוויר שעובר דרכם גורם לרטט של שכבות הציפוי. קול צעיר וצלול מאופיין במיתרים חלקים וגמישים, אשר יכולים להתארך ולהתקצר באופן סימטרי בעת השמעת קולות מגוונים. שינויי גיל, שימוש מרובה לאורך השנים, עישון, מחלות שונות וניתוחים – כל אלו יוצרים מצבים של הצטלקויות, דלדול של הרקמה, רפיון, בצקת ומיתרים לא סימטריים. כתוצאה מכך מיתרי הקול כבר לא נסגרים ונצמדים זה לזה והקול הופך צרוד או חורק, לא יציב ועייף.
כשאנחנו שומעים את קולו של אדם, באופן טבעי מתגבשת אצלנו עמדה ודעה לגביו. קול עייף, רועד, נשבר – כל אלו יכולים לפגוע בביטחון העצמי, ביכולת השכנוע, היכולת למצוא עבודה ויכולת לפתח קשרים חברתיים. מבחינה רפואית, מיתרים שקשה להפיק איתם קול הם מיתרים שגורמים לקוצר נשימה ולהתעייפות ולעיתים גם להפרעה בבליעה.
בשלב הראשון נדרש אבחון מדויק. רופא המומחה למיתרי הקול מבצע בדיקה הנקראת וידאו-סטרובוסקופיה. בטכניקה זו, מצלמה אנדוסקופית מוחדרת בעדינות ובאלחוש מקומי דרך האף או הפה ומצלמת את המיתרים. שימוש במיקרופון ותוכנה ייעודית מאפשרים צפייה בתנועת המיתרים בהילוך איטי ומאבחנים את מצבם באופן מדויק וברזולוציה גבוהה. בשיטה זו ניתן לזהות יבלות/צלקות/בצקת/רפיון מיתרים ועוד הפרעות נוספות אשר גורמות לשינוי בקול.
לעיתים הבעיה היא לא במיתרים עצמם אלא בטכניקת שימוש לא נכונה, למשל באופן לחוץ מדי או רפוי מדי. במקרה כזה המטופל יופנה לקלינאית תקשורת לטיפולי קול שיחסכו את הצורך בהתערבות ניתוחית. כמובן ששינויי הרגלים כמו הפסקת עישון והימנעות מצעקות רמות הם תנאי להצלחה. לעיתים אין מנוס מהתערבות ניתוחית, כגון אחת או יותר מהפעולות הבאות: אם המיתרים מדולדלים ולא נצמדים, ניתן לעבות ולמלא אותם עם חומרים סינתטיים כגון חומצה היאלורונית, הידרוקסי-אפטיט או שומן שנלקח מהגוף ממקום אחר. במידה והמרקם החיצוני של המיתרים הוא לא אחיד, כתוצאה מקיום יבלות, צלקות, שקעים, כלי דם מורחבים וכו', ניתן לבצע טיפול לייזר אשר מסיר את השכבה השטחית ומחליק את פני השטח. תהליך הריפוי יביא לצמיחת רקמה חדשה וצעירה.
הטיפולים הם זעיר פולשניים, ללא חתכים וללא כאב משמעותי. בדיון משותף עם המטופל מוחלט האם לבצע את הטיפול בהרדמה כללית או מקומית. לרוב הטיפול הוא חד פעמי, אולם לעיתים תידרש סדרת טיפולים. החזרה לשגרה מהירה ובדרך כלל אין צורך באשפוז. במשך תקופת ההחלמה מומלץ על שתיקה של שבוע ולאחר מכן חזרה הדרגתית לדיבור רגיל. את ההבדל נרגיש, או יותר נכון נשמע, כעבור שבועות בודדים.
לסיכום, בעידן בו ניתן להצעיר את עור הפנים ולתקן נזקים אסתטיים חיצוניים, ניתן על ידי ניתוח זעיר לטפל גם בנזקי הזמן שנתנו אותותיהם במיתרים, כדי שהקול ישמע צלול יותר, צעיר, יציב ובטוח יותר.
פורסם באתר "Infomed".
הפרעה תפקודית של הלסתות ומפרקי הלסת הינה מצב בו שתי הלסתות אינן מצויות במנח האנטומי הנכון שיאפשר תפקוד תקין. מעבר להיות הבעיה פגם אסתטי היא עשויה לגרום לבעיות באכילה, בדיבור ואף בנשימה. כיצד מאבחנים ומהן דרכי הטיפול? מומחה מסביר.
הפרעה תפקודית של מפרק הלסת (TMJ), של הלסת העליונה או התחתונה משמשת כדי לתאר עיוות בלסתות, הנגרם בשל הפרעות גדילה לא פרופורציונלית של אחת הלסתות ביחס לשנייה, ואף מקרי גדילה של שתיהן, במקרים בהם הלסת התחתונה ניצבת במנח אחורי מדי או באחרים בהם הלסת העליונה נמצאת במנח קדמי, ואף במצבים בהם מפרק הלסת גדל ביתר או שאחת הלסתות גדלה ביתר באחד המימדים (במימד הרוחב, מימד הגובה ואף במימד העומק).
הפרעה זו עשויה להופיע כמום מולד, כתוצאה מפגיעה בכלי דם בלידה או בתקופת ההיריון, או להתפתח עם ההתבגרות עקב גדילת יתר. מעבר להיותה פגם קוסמטי, ההפרעה הפונקציונלית עלולה לגרום לבעיות שונות, לרבות בעיות נשימה, קשיים בדיבור ובאכילה והפרעות סגריות קשות. כיצד מאבחנים את הבעיה הנפוצה ומהן דרכי הטיפול בה? כל התשובות.
אבחונה של ההפרעה מתבצע באמצעות בדיקות שונות, כמו בדיקת הדמיה, בהן מזוהה הליך גדילה לא פרופורציונלי, בדיקה קלינית ומדידות מתמטיות מורכבות. בבדיקת המדידה, בוחר הרופא המטפל נקודות ייחוס קבועות בגולגולת שאינן נתונות במרבית המקרים לשינוי עקב עיוותים, ומודד את המרחק בניהן לבין עצמות הפנים. בעזרת מדידה זו, מתבצע אבחון ספציפי של הפגם (בין אם מום מולד או גדילת יתר של אחת הלסתות או המפרקים) ומתגבשת האסטרטגיה הכירורגית. בנוסף, בעזרת המדידה, ניתן לחזות את מראה המטופל לאחר הניתוח באמצעות ההבנה של מידת התנועה והשינוי של הרקמות הרכות ביחס לתנועת עצמות הפנים.
בני נוער מגילאי 16-17 ומעלה, אשר סיימו את הגדילה. במקרים מסוימים יתבצע ההליך גם במהלך הגדילה, במטרה למנוע עיוות נרחב יותר בתום הליך הגדילה. לרוב ניתוח בשלבי הגדילה עלול ליצור עיוות נוסף ובכך להוביל לנסיגה של התוצאה הרצויה שהתקבלה בסיום הניתוח הראשוני.
האסטרטגיות לביצוע הניתוח האורטוגנטי משתנות בהתאם לאבחון הבעיה. ככלל, מתבצע ניסור של הלסת והתאמתה עד להגעה לסגר נכון ותקין, ולאחר מכן מקבעים את הלסתות על ידי פלטות טיטניום וברגים. בנוסף, במקרים מסוימים תתבצע סגירה של הפה באמצעות סד מיוחד (וויפר), או ללא הסד במידה והסגר שמתקבל יציב באופן חד משמעי. במקרים קלים לא יהיה צורך בסגירת לסתות כלל. כמו כן, ברוב הטיפולים משולב גם הליך אורתודנטי מכין או הליך אורתודונטי מאוחר.
הליך זה מתבצע כולו בחלל הפה, במהלכו מפצל המנתח את הלסת התחתונה ומתאים על ידי כך את מיקומה החדש. לאחר מכן, מקבע אותה בעזרת ברגים קטנים או לוחיות מטיטניום.
הליך זה מתבצע אף הוא כולו בחלל הפה, ללא צלקות חיצוניות, ובמהלכו מתבצע חתך מעל לשורשי השיניים בלסת העליונה, אשר מאפשר גישה ישירה אל עצם הלסת העליונה. הלסת מנותקת במספר מקומות ומנויידת. לאחר מכן מבוצעת התאמה מחודשת של מיקום הלסת בממד החסר או העודף, והיא מקובעת בעזרת ברגים קטנים או לוחיות טיטניום חזרה למקומה החדש בהתאם לסגר בין הלסתות.
ישנם מקרים בהם מבוצעים ניתוחים דו לסתיים: במצבים בהם הפגם האנטומי קיים בשתי הלסתות, או במקרים בהם סובל המטופל מתסמונת דום נשימה (OSA). מדובר בטיפול בעל אחוזי הצלחה גבוהים (קרוב ל-100%), במסגרתו נכללת הזזה של שתי הלסתות קדימה, הגדלת חלל האורופרינקס (אזור הפה ולוע) והפסקת דום הנשימה והבעיות הרבות הנלוות אליו.
הליך זה אינו מבוצע תוך הזזת אחת הלסתות, אלא באמצעות הזזת עצם הסנטר בלבד וגם הוא מתבצע כולו בחלל הפה, באמצעות חתך באזור השפה התחתונה, ניסור של עצם הסנטר והזזה אל מיקומה החדש. במרבית המקרים בהם ישנו חוסר ומיקום הסנטר הוא אחורי, התאמת תותב סיליקוני כפי שמבוצע בחלק מהפעמים אינו פותר את הבעיה. למעשה, הפתרון המוחלט יתאפשר בעזרת הזזת עצם הסנטר. כך ימנעו מקרים של תזוזת השתלים הסיליקוניים וזיהומים מיותרים.
רוב הניתוחים האורטוגנטיים ישלבו גם טיפול אורתודנטי שיתבצע לפני הניתוח או לאחריו. במקרים בהם הטיפול האורתודנטי יתבצע טרם לניתוח, האורתודנט המטפל יכין את השיניים והסגר לפעולה הכירורגית ולרוב נמשך עד כשנתיים. בשיטת "כירורגיה ראשונית", מתבצע הניתוח טרם לטיפול האורתודנטי, וכך מביאים את הלסתות לסגר הכי יציב שניתן, או שמשתמשים בסד (וויפר) להגעה לסגר תקין במהלך הפעולה הכירורגית. ההליך האורתודנטי יתבצע לאחר מכן. במקרים של כירורגיה ראשונית הטיפול האורתודונטי של הזזת השיניים לקבלת סגר תקין ותיקון העיוותים הדנטליים שנוצרו מתרחש מהר משמעותית בעקבות השינויים הגרמיים שנוצרו בשל הניתוח האורטוגנטי ומשכך כל השלב האורתודנטי מתקצר משמעותית.
הניתוח מתבצע בהרדמה מלאה. במסגרתו מבוצעים גם התיקונים הקוסמטיים הנוספים שנדרשים של השפה והאף, כולל עיצוב קצה האף, הארכת או קיצור השפתיים, וצמצום מחיצת האף וכל זאת לשם השגת סימטריה באזור הפנים ומניעת הפרעות שעלולות להיגרם בעקבות השינויים הדרמטיים בעצמות הפנים והלסתות.
ברוב המקרים, הסרה של הסד או חוטי המתכת אשר שימשו לקיבוע הלסת, תתבצע לאחר שבועיים עד לארבעה שבועות. במהלך פרק זמן זה הזנת המטופל תהא נוזלית . לאחר כשבוע מיום הניתוח ניתן יהיה לחזור לפעילות מתונה.
במקרים בהם המדידות אשר בוצעו טרם לניתוח לא היו מדויקות, או שלא אובחנו כל בעיותיו של המטופל ישנו סיכוי להישנות הבעיה. כמו כן, במצבים בהם הרגלי המטופל הם אלה אשר גרמו להיווצרות ההפרעה, כמו לדוגמה דחיפת לשון, הבעיה תחזור במידה ואלה לא יפסקו.
פורסם באתר "Ynet".
הסתדרות הרופאים בישראל החליטה ליזום, מה שהיא מקווה שיהפוך למסורת חדשה, ומדי שנה ב-11 בינואר, יצוין יום הרופא הישראלי. "רוצים לחזק את תדמית הרופאים בקרב הציבור". צפו ברופאים חולקים את הרגעים הכי מרגשים שלהם במהלך הקריירה.
פורסם באתר "Ynet".
בראיון אישי מספרת לראשונה השחקנית העסוקה עדי הימלבלוי ("השמינייה", "אניגמה", "מלבי אקספרס", קמפיין ל"טו גו") על המאבק שלה בסרטן בלוטת התריס, מרגע הגילוי, דרך החרדות, הניתוח, ההתאוששות, וחשבון הנפש.
"היה לי אודישן שהייתי צריכה לשיר בו, אז הלכתי למורה לפיתוח קול שלי", נזכרת עדי הימלבלוי. "לא הייתי אצלה הרבה זמן, והיא אמרה לי שהמיתרים שלי נשמעים לא טוב. היא נתנה לי טלפון של רופא והשביעה אותי ללכת אליו. ביקשתי מאמא שלי לקבוע לי תור, וכבר באותו השבוע הגענו. ישבנו בחדר ההמתנה ופתאום הסתכלתי על השלט שתלוי לו על הדלת: 'מומחה לגידולים סרטניים בצוואר'. חשבתי לעצמי, מה אני עושה כאן? מה למיתרי הקול שלי ולרופא הזה?"
תסריט שנשמע מופרך.
"זו גם היתה ההרגשה. בקיצור, נכנסנו אליו והוא בדק לי את המיתרים. הכל היה בסדר איתם, אבל בלוטת הלימפה שלי היתה נפוחה והוא שלח אותי לאולטרסאונד.
באותו ערב התחילו לי כאבים בשן. יש לי שן בינה שאני מפחדת לעקור, ומדי פעם היא גורמת לדלקות. מכיוון שאני יודעת שכשיש דלקות בפה הלימפות מתנפחות, לא דאגתי. ובכל זאת אמרתי לאמא שלי, בואי ננצל את ההזדמנות ונעשה את האולטרסאונד. נכנסתי אל הטכנאית, סיפרתי לה את הסיפור והיא הרגיעה אותי: זו בטח דלקת בשן. היא התחילה לבדוק, עברה על הצוואר שלי עם המכשיר ואמרה: בצד שמאל הכל תקין. עברה לאמצע ואמרה: הכל תקין. עברה לצד ימין והשתתקה. שאלתי, מה?! והיא שתקה. התחלתי לבכות, ואמא שלי אחריי".
הבנת?
"הבנתי מיד. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מוקפת בסרטן. המון אנשים שהכרתי מתו מסרטן. אבא שלי נפטר מסרטן; ילד בבית הספר שלי; דודה חורגת שלי; בני זוג לשעבר של אמא שלי; ילדים שביקרתי לאורך השנים. ידעתי שמתישהו הוא יגיע גם אליי.
"שנים הייתי עסוקה במה יגידו עליי", היא מתוודה. "לפני הסרטן פחדתי שאם אירשם ללימודי עיצוב פנים, אנשים יגידו, 'טוב, ברור, היא לא מצליחה במשחק, היא לא מספיק טובה, אז היא מחפשת משהו אחר'. איך שסיימתי את תקופת הבידוד, הדבר הראשון שעשיתי היה להירשם ללימודי עיצוב פנים. ועל הזין שלי מה יגידו. זה כל כך מצחיק כמה שפחות אכפת לי".
פורסם באתר "דוקטורס".
העתיד כבר כאן: ניתוחי שחזור פנים בעזרת מדפסת תלת ממד הם חלק מהמציאות הרפואית: אין עוד צורך בלקיחת עצם מאיבר אחר. כיצד בדיוק מתבצע הניתוח?
טכנולוגיית מדפסות תלת הממד נכנסה גם לעולם שיקום הפנים: עד כה נאלצו מי שנפגעו ממקרי טראומה או ממום מולד להסתפק בהליכי השחזור המסורתיים מתוך תפיסה שעליהם "לחיות עם מה שיש". כיום, אופציית השחזור בעזרת הטכנולוגיה המתקדמת הפכה אמנות למציאות קיימת שמחזירה צלם אנוש ומשפרת את איכות החיים של מי שנזקק לניתוחי שחזור:
א', בשנות ה-20 לחייה, נפצעה באורח קשה בתאונת דרכים. היא הגיעה לבית החולים כשהיא סובלת משבר בעצם הלחי (זיגומה) ומפגיעה בארובת עינה הימנית. בשל הפגיעה, עין ימין הייתה נמוכה יותר, בעוד עין שמאל נותרה במקומה. כתוצאה מכך, היא סבלה מראייה כפולה ומחוסר פרופורציה של הפנים שפגעו גם במראה פניה. אם הייתה א' נפגעת לפני חמש שנים, הטיפול בה היה מתבצע באמצעות לקיחת עצם (במקרה הזה מהגולגולת או מהאגן) והנחתה ברצפת ארובת העין, תוך ניסיון להתאימה לגובה הנכון – בדיוק כמו בפיסול. אלא שלמרבה המזל, בזכות כניסתן של מדפסות תלת ממד גם לתחום הרפואה, התאפשר טיפול אשר ייתר את הצורך בניתוח נוסף להוצאת עצם מאיבר בריא.
נשמע כמו מדע בדיוני. כיצד זה פועל?
כיום, בזכות טכנולוגית ה-PSI (Patient Specific Implant), יכולנו לראות באמצעות הדמיית סי-טי בתלת ממד את האזור החבול ובעזרת "תמונת ראי" של הצד התקין, המחשב הורה לנו על החלק האנטומי החסר בארובת העין, מה יש להוסיף (או לחילופין, להחסיר) – ולהדפיס אותו במדפסת הלייזר, כך שבניתוח אחד יכולנו לפתור בהצלחה גם את הבעיה הרפואית וגם את הבעיה האסתטית.
במקום חיבור של פלטות רבות, במספר ניתוחים, כפי שעשינו בעבר, השתל עצמו נעשה בהתאמה אישית; וכל התכנון מתקיים לפני הניתוח ולא במהלכו, דבר שחוסך זמן. אורך ההחלמה וקליטת האיבר נמשכים כשבוע-שבועיים עד לחודשיים (תלוי בגודל העצם ובאזור ההשתלה), והתוצאות המתקבלות איכותיות מבחינה אנטומית.
כיצד השתלבה טכנולוגיית הדפסת תלת הממד בתחום הרפואה?
על אף שטכנולוגיית הדפסת תלת הממד קיימת מזה שלושה עשורים, רק בשנים האחרונות היא הפכה לנגישה ומשמשת, בין היתר, גם ליצירת שתלים רפואיים, העוזרים לשיקומם של המטופלים בעשרות תחומים.
כאמור, עד להטמעת הטכנולוגיה החדשה, הפרוצדורה הקונבנציונלית, בכל הנוגע לתחום ניתוחי שחזור פנים, הייתה באמצעות לקיחת רקמה מאזור אחר בגוף של המנותח והשתלתה באזור החסר. כיום, בזכות אותה טכנולוגיה חדשה, הטיפולים הם לא רק אסתטיים, אלא בעיקר רפואיים. התפיסה הרווחת כי מדובר בעיקר באמנות הופרכה שכן מדובר במציאות קיימת שבמקרים קשים במיוחד מצליחה להחזיר צלם אנוש למנותח, ולחולל שיפור ניכר גם באיכות החיים שלו.
כמה מקרים טופלו עד כה בטכנולוגיית הדפסת תלת הממד?
בישראל ישנם מעל לכ-3,000 מקרי טראומה, שטופלו בפרוצדורות מקובלות, אך התקשו לתת את המענה הטוב ביותר למטופל. ניתוח שחזור פנים חדשני, בעזרת מדפסת לייזר להדפסה בתלת ממד, מבטיח הצלחה ודיוק מרביים לסובלים מחבלות מורכבות או לסובלים ממום מולד. בכך הטכנולוגיה החדשה עוברת, למעשה, מתחום האמנות – גם לתחום הרפואה הקונבנציונלית.
ניתוחי שחזור פנים מתמקדים, בעיקר, באוכלוסייה הסובלת מחבלות פנים קשות כתוצאה מאירוע טראומטי, כגון: תאונות דרכים, מקרי ירי ופיגועים' וכן ממום מולד, כדוגמת א-סימטריה בפנים, ראייה כפולה (דיפלופיה) או ממחלות אחרות. מעבר לאסתטיקה, מדובר במצב רפואי שהמטופל, ברוב המקרים, מרים ידיים ו"חי עם מה שיש", מבלי לדעת שקיימת היום אופציה לשחזור. המטרה העיקרית בטיפול זה היא לשחזר את החלק החסר במינימום התערבות כירורגית ובמקסימום הצלחה, ובהתאמה מדויקת למבנה פניו של המטופל.
מהם חומרי הגלם המשמשים בתהליך הדפסת תלת הממד?
אותן מדפסות הגיעו בשנים האחרונות לרמה גבוהה מאוד של דיוק העוזרת לנו, הרופאים, לשחזר בצורה מושלמת, ממש ברמה של מיקרונים בודדים, את האיבר החסר. ההדפסה בתלת ממד מתבססת על עקרון שכבות דקות, המודפסות זו על זו ומורכבת מחומרים כמו טיטניום או פלסטיק פולימרי, כדוגמת PEEK (Polyether ether ketone).
המדפסת מייצרת את הדגם הסופי, שכבה אחר שכבה, באמצעות נוזל פולימרי שהופך למוצק תחת תאורה על סגולית, כשמערכת לייזר משרטטת את הצורה הנדרשת, על כל שכבה שמודפסת. המוצר הופך בסופו של דבר לקשיח ולדגם תלת הממד המבוקש. ניתן להשלים כל איבר, כאשר ההדפסה עצמה נעה בין שעות ספורות (לאיברים קלים לשחזור) ועד ל-12 שעות לעצמים מורכבים יותר.
בנוסף, אין כל מגבלה בכל הנוגע לגודל האיבר החסר. הדבר החשוב ביותר הוא הצורך בהבנת האנטומיה שלו: שתל טיטניום יכול לשאת ב"עומס" גדול יותר ומתאים לכל איבר, בעיקר ללסת תחתונה; זאת, בעוד ה-PEEK מתאים יותר להשתלה במרכז הפנים.
האם השתלת העצם המלאכותית עלולה לגרום לזיהום או לשינוי בהבעות הפנים?
המטרה היא שהעצם תיקשר ותיקלט, וכל עוד אין קומוניקציה עם חלל הפה, אין גם סיבה שהיא תזדהם. חשוב להדגיש כי בכל הנוגע להבעות פנים, אין כל שינוי מהותי בפני המנותח לאחר ההשתלה. מעבר לכך שעל הרופא לדעת את עובייה של הרקמה, כדי למנוע פגיעה בתנועת הפנים, הבשורה הטובה היא ששרירי ההבעה, שהם שרירים שטחיים, אינם מחוברים לעצם כלל וכלל, כך שאין מקום לדאגה.
הטכנולוגיה החדשה, המתבססת על הדפסה בתלת ממד, עתידה בקרוב להתקבע כחלק בלתי נפרד בהליכים רפואיים. כבר כיום, אנחנו עדים למדפסת תלת הממד, היוצרת למעשה רקמות חיות, ומיועדת ליצירת תאי גזע ולהשתלתם, כך שסביר להניח שהמשך המהפכה הטכנולוגית עוד צפוי להפתיע אותנו אך יותר ולהפוך כל חלום למציאות.
פורסם באתר "YNET".
מותה של אהובה עוזרי ז"ל, לאחר מאבק ממושך בסרטן הגרון, העלה את המודעות לגורמי הסיכון וחשיבות הגילוי המוקדם של המחלה. כיצד מאבחנים, מהם שלבי הטיפול ומי האוכלוסייה המועדת לחלות.
הזמרת אהובה עוזרי הלכה אתמול (ג') לעולמה לאחר מאבק של למעלה מ-15 שנה בסרטן הגרון. בשנים האחרונות, למרות מגבלתה, המשיכה עוזרי להופיע בהרכבים שונים על הבמה, לנגן ולתקשר גם כאשר התקשתה לדבר, עד שנדם קולה.
סרטן הגרון הוא אחד מגידולי ראש-צוואר שמקורו בריריות הנקראות אפיתל רב שכבתי קשקשי, המצפות את מערכת הנשימה והבליעה העליונות – לשון, שפתיים, לחי, גרון, מיתרי הקול ובית הבליעה.
גילוי מוקדם והימנעות מגורמי הסיכון יגבירו את הסיכויים להחלמה מסרטן הגרון עד לכדי 95 אחוזים בשלבים מוקדמים.
הגרון הינו מבנה המצוי בקדמת הצוואר ומשמש כשסתום בין הוושט לקנה. פעילות תקינה של מיתרי הקול מונעת מחלקיקי מזון להגיע לקנה ("יקדים קנה את הוושט"). הוא מכיל מיתרי קול אמיתיים ומדומים שתפקידם למנוע מעבר מזון לקנה. כמו כן, המיתרים אחראים על דיבור תקין ועל פעולות כגון שיעול.
כ-200 איש מאובחנים מדי שנה כחולים בסרטן הגרון, מתוכם 85% גברים ו-15% נשים. סרטן באזור מיתרי הקול מתפתח בעיקר על רקע עישון סיגריות. מרביתם המכריע של הסובילים מסרטן גרון הינם מעשנים.
עשן הסיגריות מכיל כמות גבוהה של חומרים מסרטנים הגורמים להתמרה של תא נורמלי לתא סרטני, וכך להתפתחות גידול סרטני פי 5 עד 15 אחוזים לעומת אדם שאינו מעשן.
גורם נוסף הוא שתיית אלכוהול בכמות מופרזת המעלה באופן משמעותי את הסיכון לסרטן הגרון, בעיקר במיקום פתח הוושט. עישון בשילוב אלכוהול אף מעלה עוד יותר את הסיכון (השפעה סינרגיסטית של שניהם דהיינו יותר מסכום הפעילות של כל אחד בנפרד).
השפעת החומרים במסרטנים על הרירית שמצפה את הגרון ומיתרי הקול הינה דרך שינוי בחומר הגנטי באחד התאים. שינוי זה גורם לתא להתרבות ללא הפסקה. בהדרגה ניתן לראות גדילתו של נגע טרום סרטני ובהמשך סרטן פולשני.
השינוי הגנטי בתא עלול לקחת חלקיקי שנייה אך התפתחות גידול ממאיר עלולה לקחת שנים רבות אחר אותו שינוי גנטי ראשוני. במרבית החולים – השלב הטרום סרטני לא מזוהה כלל והחולה מגיע כבר עם גידול סרטני.
חייבים לציין שההשפעה של עישון ואלכוהול על הסיכוי לסרטן מתפוגגת עם הזמן, זאת אומרת שלאחר מספר שנים ללא עישון (תלוי בכמות ומשך החשיפה) החולה מפחית את סיכוייו לחלות בסרטן ומשווה אותו לאוכלוסיה הלא מעשנת.
לא רק זה אלא אף אם אובחן סרטן גרון – סיכויי ההחלמה גבוהים יותר בחולים שהפסיקו לעשן לעומת אחרים שהמשיכו. דהיינו בכל שלב מומלץ מאוד להפסיק לעשן ולשתות אלכוהול על בסיס קבוע.
הביטוי של סרטן על מיתרי הקול יגרום לצרידות בשלב מוקדם, וחולים רבים מגיעים לרופא בפעם הראשונה בגלל צרידות שלא עוברת.
ההשפעה על הקול ניכרת בגלל שהגידול שכיח באזור מיתרי הקול, זאת הסיבה שניתן לאבחן סרטן במיתרי הקול כבר בשלב ראשוני ולטפל בו בשיעורי הצלחה גבוהים ביותר של בין 90-95 אחוזים. לעומת זאת, כשחולה מגיע עם גידול נרחב יותר, סיכויי ההחלמה נמוכים מ-50 אחוזים.
הגידול עלול להיות ממוקם קרוב יותר לאזור הבליעה בגרון ואז ההשפעה על הקול תהיה פחותה ולעומת זאת עלול להיות כאב בבליעה, כיח דמי, כאב מקרין לאוזן באותו הצד, קושי נשימתי או הופעה של בלוטת לימפה מוגדלת בצוואר אותה ניתן למשש כגוש בצוואר הצדי. נוכחות בלוטה כזו מפחיתה בכ-50 אחוזים את סיכויי ההחלמה מהמחלה.
אבחון החולה מתבצע על ידי הסתכלות לגרון בדרך כלל באמצעות סיב אופטי או מצלמה קטנה שמחדירים מהאף או מהפה. רופא מיומן יכול לחשוד בגידול ממאיר רק מהסתכלות על המיתרים.
בשלב הבא נחוצה ביופסיה מהמיתרים שיכולה להיעשות בהרדמה או לעתים במרפאה. חלק חשוב בבדיקה היא בדיקת הצוואר מכיוון שנוכחות גוש בצוואר עלול לשנות את המדיניות הטיפולית.
אופי הטיפולים משתנה כמובן בהתאם לשלב בו זיהינו את הגידול. אנו מחלקים את הגידולים לשלבים כאשר stage 1 הינו גידול קטן ראשוני. Stage 2 הינו גידול גדול יותר וכו'.
אם הזיהוי נעשה בשלב מוקדם (1) הטיפול המומלץ הוא כריתת הגידול באמצעות לייזר ללא חתך עורי. הניתוח מבוצע בהרדמה כללית והחולה יכול להשתחרר לביתו לאחר יממה או שניים כמעט ללא מגבלות.
בשלב מעט מתקדם יותר (שלב 2) שבו לא ניתן לכרות את הגידול בלייזר, האופציות הן שתיים – האחת, כריתה חלקית של הגרון, והשנייה, טיפול קרינתי עם או ללא תוספת של כימותרפיה. בשלב מתקדם יותר של המחלה האופציה הכירורגית היא כריתת גרון מלאה כשהחלופה היא טיפול באמצעות הקרנות וכימותרפיה.
בעזרת טיפול משולב כזה, של קרינה עם כימותרפיה, אנחנו מצליחים להציל את הגרון ומיתרי הקול בכחצי עד שני שליש מהחולים עם סרטן גרון מתקדם. בשליש מהמטופלים, שאצלם הגידול חוזר אחרי טיפול כזה, עדיין עומדת בפנינו האופציה של כריתת גרון מלאה כאמצעי להצלת חייהם של החולים.
כריתת גרון הינה ניתוח מצוין מבחינה אונקולוגית, שנותן לחולה סיכוי לשרוד את מחלת הסרטן בסבירות לא מבוטלת אף כשמדובר בגידול חוזר.
הקושי העיקר הינו כמובן אובדן יכולת הדיבור – וניתן להתגבר עליו היום באמצעות השתלת תותב דיבור (פעולה שמבוצעת כיום באופן שיגרתי בכל חולה שעובר כריתת גרון).
במקרה שישנן גרורות מרוחקות, לרוב בריאות, הטיפול הוא כללי, כימותרפי וסיכויי ההחלמה, למרבה הצער, נדירים ביותר.
כמו בכל גידול סרטני, הטיפול הטוב ביותר הוא מניעת המחלה כלומר הימנעות מעישון וצמצום כמות צריכת האלכוהול. כמו כן, סימנים שיכולים להעיד על גידול סרטני כוללים צרידות, כאב או קושי בבליעה ועוד. תסמינים כגון אלו עליהם מתלונן החולה למשך פרק זמן של למעלה משלושה שבועות חייבים להדליק נורה אדומה (במיוחד בקרב מעשנים).
גילוי מוקדם הינו קריטי להצלת חייהם של החולים במחלה. סיכויי ההבראה מגילוי מוקדם הינם כ-90 אחוז לעומת כ-30-40 אחוז כאשר הגילוי נעשה בשלב מאוחר של המחלה.
פורסם בתכנית "אורלי וגיא- ערוץ 10"
פורסם במגזין "פורבס".
פרופ' מיכל לונץ, ד"ר אבי חפץ, ד"ר רועי לנדסברג, ד"ר יונתן להב, פרופ' עודד נחליאלי ופרופ' יעקב ביקלס נכללו ברשימת "הרופאים הטובים בישראל 2016" של מגזין פורבס.
פורסם באתר "דוקטורס".
שיטה חדשה לכריתת בלוטות הפרוטיס: הקטנה של אורך החתך, זמן החלמה מהיר, קיצור תקופת האשפוז וצלקת מינורית. וגם: מדוע חשוב למנוע פגיעה בעצב הפנים?
הסרת גידול בבלוטות הפרוטיס, בלוטות הרוק הגדולות ביותר, מתבצעת בדרך כלל באמצעות חתך סטנדרטי – קדמית לאוזן ועד לצוואר; וגורמת לפגיעה אסתטית (לעיתים פגיעה קשה) בחולים. גישה זעיר-פולשנית, בה מותאם החתך לכל חולה ולכל גידול – מקטינה משמעותית את הצלקת הניתוחית ואת מהלך הניתוח. בכך נעסוק במאמר זה.
אכן: מחקר חדש שבחן גישה זעיר-פולשנית בניתוח גידולים בבלוטות הפרוטיס (בת האוזן), מצא כי ניתן להתאים אישית את סוג הניתוח לגודלו ולמיקומו של הגידול – ובכך לצמצם את גודל הצלקת ואת ימי האשפוז. כל זאת ללא פגיעה בעצב הפנים.
במחקר, שתוצאותיו יפורסמו בקרוב, נבחנו 122 חולים שנותחו בשיטת חתכים מזעריים, בשל גידולים שפירים וממאירים. אצל כל המטופלים הוסרו במלואם הגידולים והרקמה הסובבת אותם, לא נרשמו סיבוכים רציניים (שיתוק עצב הפנים) ונצפה אחוז נמוך מאוד של הישנות הגידול.
באזור הפנים ישנם שלושה זוגות של בלוטות רוק ראשיות: בלוטת הפרוטיס, הבלוטה התת-לסתית והבלוטה התת-לשונית. בנוסף, קיימות אינספור בלוטות קטנות המפוזרות ברירית חלל הפה, השפתיים, הלשון, החיך והלוע.
תפקיד כל הבלוטות הללו: להפריש רוק לחלל הפה באופן קבוע. הרוק עוזר לריכוך האוכל, התחלת תהליך העיכול, שמירה על חלל הפה, הגנה על השיניים מפני עששת ועוד. בנוסף, הרוק מהווה קו ראשון של מערכת החיסון – להגנה מפני גורמים זרים.
בלוטות הפרוטיס – אחד משלוש הזוגות הראשיים של בלוטות הרוק – הן בלוטות הרוק הגדולות ביותר וממוקמות קדמית לאוזן, עם "זנב" המתמשך אחורה, אל מתחת לאוזן. מהבלוטה יוצאת תעלה (תעלת סטנסון), אשר ממנה מופרש הרוק לחלל הפה. בתוך בלוטות הפרוטיס, עובר עצב הפנים המפעיל את כל שרירי הפנים באותו הצד. עצב הפנים מאפשר לבצע תנועות כמו הרמה וכיווץ גבות, עצימת העין, ניפוח לחיים, תנועות הפה ועוד. פגיעה בעצב הפנים תגרום לקושי בביצוע פעולות רבות ובעיקר הבעות הפנים, אך לעיתים גם אכילה ושתייה.
כ-80% מהגידולים בבלוטות הרוק מופיעים בבלוטות הפרוטיס וכ-80% מהגידולים בבלוטה זו הינם שפירים. במקרים בהם לא מטפלים בגידול שפיר, קיים סיכון להתפתחות גידול ממאיר – וסיכון זה גובר עם השנים. גידולים ממאירים הם בעלי יכולת התפשטות ועלולים לפלוש לרקמות מרוחקות, כגון ריאות ועצמות.
גידול בבלוטות הפרוטיס לרוב אינו כואב וכמעט שאינו מורגש, עד לרגע שבו אזור הבלוטה נפוח מעט. היעדר תסמינים מחייב הן את המטופלים והן את הרופאים להיות מודעים לכל שינוי – ולוודא בעזרת מישוש ידני של האזור, האם מדובר במצב המצריך בדיקה מעמיקה יותר. כאשר ישנו חשש כי מדובר בגידול, המטופל נשלח לבדיקת אולטרסאונד ולניקור, שאכן יאבחן במרבית המקרים גידול שפיר לעומת ממאיר; וכמו כן, יצביע על מיקומו וגודלו של הגידול.
בעבר, עם גילוי גידול בבלוטה (שפיר או ממאיר), היה נהוג לכרות את האונה השטחית בה מצוי הגידול. הטכניקה המקובלת להסרת הבלוטה הינה בשיטת חתך "בלייר" – חתך מאזור קדמת האוזן ועד הצוואר; כל זאת, כדי לאבחן את מהלכו של עצב הפנים, שכאמור עובר בבלוטה. פגיעה בשוגג בעצב הפנים מהווה פגיעה אנושה באיכות החיים, הן עקב פגיעה משמעותית ביכולת מצמוץ (החשובה, כדי לשמור על לחות הקרנית ואף עלולה לגרום לאובדן ראיה, אם היא איננה מטופלת) והן עקב פגיעה אסתטית קשה. לכן, החתך המקובל היה גדול יחסית והפגיעה האסתטית בחולים הייתה משמעותית.
בשנים האחרונות, נבחנה גישה לפיה ניתן לכרות את גידולי בלוטת הפרוטיס בגישה זעיר-פולשנית, תוך ניסיון הולך וגובר המאפשר לטפל בגידול בבלוטה בעזרת חתכים זעירים, המותאמים למטופל לפי גילו, סוג הגידול (קטן, נייד, חשוד) ומיקומו (קדמי, אמצע, אחורי). זאת, מבלי לשנות את אחוז הישנות הגידולים השואף לאפס ומבלי להוסיף סיכון לפגיעה בעצב הפנים.
בגישה הנוכחית, נעשה שימוש בשלושה חתכים שונים, התלויים בגודל הגידול ובמיקומו; כך, קוצרו משמעותית משך הניתוח וההחלמה ממנו. ההשלכות אינן רק אסתטיות, בזכות מזעור הצלקת, אלא גם קיצור משמעותי של משך זמן הניתוח ותקופת האשפוז.
היתרונות הבולטים של שיטה זו הינם, בין היתר: הקטנה של אורך החתך, זמן החלמה מהיר וקיצור תקופת האשפוז, צלקת מינורית – וכל זאת בלא הגדלת הסיכון לפגיעה בעצב הפנים.
ובחזרה למחקר: המסקנות שעולות מהמחקר מעידות כי חתך קטן ומותאם אישית יכול לשמש אמצעי לכריתת גידולים שפירים וממאירים בבלוטת הפרוטיס. לפיכך, כאלטרנטיבה לחתך אחד המתאים לכל, יש לבחון את האפשרות לחתך "מיני בלייר" פרטני, זעיר-פולשני ואינדיווידואלי – המתאים הן לגידולים שפירים והן לגידולים ממאירים. בידיו של מנתח מיומן, חתך "מיני בלייר" הוא גם בטוח וגם בעל תוצאות קוסמטיות מעולות.
פורסם באתר "Infomed".
אתם לוקחים את הילד לטיפת חלב, עוקבים אחר משקלו, גובהו ופנקס החיסונים שלו, אך לא בודקים את שמיעתו. בהיעדר המלצה המחייבת את ההורים לשלוח את הילד לבדיקת שמיעה, ישנו סיכון כי ליקוי השמיעה יתגלה מאוחר מדי. מדוע ההשלכות אינן רק רפואיות אלא גם חברתיות ונפשיות, ומתי כדאי לשלוח את הילד לאבחון? מומחה מסביר.
המציאות מראה כי מעבר למפגשים התקופתיים מול האחות בטיפת החלב, אין כל המלצה עבור ההורים לשלוח את הילד לבדיקת שמיעה לפני ואחרי שהוא נכנס למסגרת חינוכית. אולם, בשנים האחרונות, בעקבות מודעות מוגברת, בדיקת השמיעה הפכה לסוג של נורמה, כאשר גם הורים שלילדיהם לא היו דלקות חוזרות ונשנות, נוזלים באוזניים, ובעצם אפס היסטוריה רפואית, מגיעים כדי לבדוק אם השמיעה תקינה אצל ילדם, בעיקר לאחר שהתחילו את שנת הלימודים הראשונה. כך יוצא שאחת הבדיקות השכיחות ביותר, שאף מקבלות דגש בעיקר בחודשים הראשונים של תחילת הלימודים, הינה בדיקת השמיעה.
ככל שההורים יבחינו בהקדם כי הילד סובל מבעית שמיעה, כך ניתן יהיה לפתור אותה ולהימנע מנזקים בלתי הפיכים. תשומת הלב צריכה להיות עוד כשהילד בגן, וכן לפי התנהגותו בבית. כך, למשל, אם הילד עונה 'מה?' בכל פעם שאתם מדברים איתו, מגביר את עוצמת הטלוויזיה, מפריע בגן לפעילויות הקשורות בנגינה או מוזיקה, הוגה מילים בצורה לא נכונה, מתקשה לרכוש חברים או להביע את דעתו – כל אלה גורמים לילד לחיות בעלטה מסוימת. מדובר בסימני אזהרה שעליכם, ההורים, לשים לב אליהם ולטפל בהם במהירות.
ליקוי שמיעה או ירידה בשמיעה עלולים להתרחש מכמה סיבות, אך השכיחה ביותר נובעת בעיקר מנוזלים באוזן התיכונה. יש ילדים שאצלם הנוזלים יספגו עצמאית אחרי מספר שבועות, יש מי שיטופלו בטיפות אוזניים אנטיביוטיות שיפחיתו את הנוזלים, ורק במידה והטיפולים אינם מתגברים על הבעיה, יומלץ על ניתוח כפתורים, שינקז את הנוזלים או המוגלה, יגרום לאוורור תקין של האוזן, ויקל על הילד.
מעבר לאוכלוסייה המועדת לסבול מליקוי שמיעה (דלקות חוזרות ונשנות, נוזלים באוזן התיכונה, ניתוחים) – שכאן על ההורים להיות ערניים יותר, אצל חלק מהילדים הפעם הראשונה שהם יעברו בדיקת שמיעה תהיה על-ידי אחות בית הספר. אומנם החדר בו תתבצע הבדיקה אינו אטום דיו, הרעשים מבחוץ יחדרו את הקירות והתנאים לא יהיו אידיאליים, אבל כן ניתן יהיה לקבל אינדיקציה על ליקוי או קושי מסוים. כל ילד שיראה חשד כי הוא לא שמע חלק מהצלילים יקבל מכתב מהאחות או המורה בו הוא מתבקש להגיע יחד עם הוריו לבדיקת שמיעה יסודית אצל רופא אף-אוזן-גרון.
רופא א.א.ג יסתכל על ההיסטוריה הרפואית של הילד, יבדוק את המבנה האנטומי של האוזן, יבחין אם מדובר בפקק חיצוני שצריך לנקות או בנוזלים שהצטברו באוזן התיכונה, ובמקביל ישלח את הילד גם לבדיקת שמיעה משלימה במכון שמיעה שם הוא יעבור מבחן צלילים עם שתי קלינאיות תקשורת, ולבסוף ייבנה עבורו גרף שמבטא את מצב השמיעה. עד למציאת הפתרון ישלח הרופא את הילד עם פתק למורה ובו הסבר על הבעיה ובקשה להתחשב בו בכך שיישב בתחילת הכיתה, ולו בכדי שיוכל לשמוע טוב יותר.
קביעת תור למרפאה, בטל': 072-3942614
קביעת תור למוקד החירום, בטל': 6343*
וב Whatsapp:י 054-5059620
פקס: 03-7645462
כתובת:
סניף ראשי: בית החולים אסותא, הברזל 20, קומה 1, רמת החייל, תל אביב
©כל הזכויות שמורות לא.ר.ם
Recent Comments